קיוטו – מסלול טיול של ארבעה ימים

קיוטו, העיר השמינית בגודלה ביפן עם כמיליון וחצי תושבים, היא אחת מהערים המשמעותיות ביותר ביפן.

בין המאה השמינית למאה ה-19 היא היתה עיר הבירה של יפן (שהוא גם משמעות שמה היפני) ולמרות שתואר זה עבר בהמשך לטוקיו, היא עדיין מהווה מרכז תרבותי מהחשובים ביפן וטומנת בחובה שכבות רבות של היסטוריה יפנית.

קיוטו מסלול טיול

הגעה לקיוטו

קיוטו ממוקמת צפונית לאוסקה, מרחק של כשעה נסיעה ברכבת ישירה מתחנה ראשית אחת לשניה.
לצערי, לקחתי רכבת לא ישירה ועוד הייתי צריך להחליף לרכבת אחרת באחת התחנות אז הנסיעה לקחה קצת יותר זמן.
לעת ערב הגעתי לקיוטו, לתחנת הרכבת Kawaramachi ,הסמוכה לנהר Takase ,נהר צר החוצה את העיר מצפון לדרום.
משם חציתי את הנהר לכיוון מערב והלכתי לאורך רחוב Shijo המרכזי עד שהגעתי לאכסניה שלי, Centurion Cabin & Spa Kyoto,  הממוקמת על הרחוב.
אכסניה זו מכילה מספר חדרים גדולים מאוד אשר בתוכם מיטות קומתיים רבות. החדרים ממוקמים בקומות העליונות בעוד שבקומת הקרקע חוץ מהקבלה, ישנו גם דלפק שבו מוכרים פרטי מזון ושתייה שונים שניתן לאכול ולשתות בפינת הישיבה הסמוכה.
בנוסף, ישנה גם קומה תת-קרקעית אחת, בה ניתן נמצאות המקלחות והאמבטיה החמה המשותפת.

עליתי לחדר שלי, מיקמתי את הציוד שלי במיטה ולידה, והלכתי לישון.

היום הראשון

התחלתי את היום בשעת בוקר מוקדמת והחלטתי שאתחיל מלשוטט באזור הקרוב לאכסניה ובהדרגה אתרחק בלי לתכנן כל כך. אז הלכתי לאורך הרחוב הראשי לכיוון מזרח עד לנהר Takase ,ומשם התחלתי להדרים לאורך הנהר.
בדרך ישנן שורות של עצי דובדבן שבהם היה אפשר לראות פריחה חלקית אך מתקדמת יותר מזו שראיתי עד לשלב זה של הטיול.

בהמשך נכנסתי למתחם הקטן של אחוזת Kikoku-tei שנמצאת בגן Shosei-en, גן יפני יפה מאוד הכולל צמחים בסידורים שונים, הפורחים בעונות שונות לאורך השנה, אגם גדול וגשרים החוצים אותו במקומות שונים.

מתחם מקדשים Higashihonganji

לאחר מכן, הלכתי מערבה, ובמרחק של שלושה רחובות נמצא מתחם גדול הרבה יותר של מקדש בודהיסטי שנקרא Higashihonganji, כאשר נכנסים בשער רואים ממול את המקדש הראשי ומשני צידיו מקדשים קטנים יותר. ניתן להיכנס אל כל אחד מהם אך יש לחלוץ נעליים קודם ולמקם אותן בכניסה או לקחת שקית ניילון מערימת השקיות שיש בכניסה לכל אחד מהמקדשים ולשים את הנעליים בשקית.

מגדל קיוטו

אחרי זמן מה במתחם המקדשים, המשכתי דרומה, לאורך רחוב Karasuma, שלאורכו חנויות וקניונים רבים, עד שהגעתי אל מגדל קיוטו ממנו יש תצפית על כל העיר עם הסברים על נקודות ציון ומוקדים שונים בעיר. דרומית למגדל, ממש מעבר לרחוב, נמצאת תחנת הרכבת הראשית של קיוטו, מתחם מרשים מאוד בפני עצמו.

פארק Umekoji

מכאן, המשכתי מערבה עד שהגעתי אל האקווריום של קיוטו, לא נכנסתי פנימה אלא הלכתי אל הפארק הגדול הנמצא בסמוך לו, פארק Umekoji, פארק ירוק נעים מאוד שבחלקו ההיקפי אפשר לראות עצי דובדבן ושזיף בפריחתם הורודה. תיירים כמעט ולא ראיתי כאן אבל הרבה מאוד מקומיים ישבו כאן לפיקניק, חלקם ממש קרוב לעצים וחלקם באזורים הפתוחים יותר. בחלק המערבי של הפארק יש כמה נחלים ואגמים קטנים שמוסיפים לאווירה הנעימה שלו.
מערבית לפארק נמצא מוזיאון הרכבת של קיוטו, שכמו הרבה מוזיאונים כאלה, נמצאת לידו הסעפות רחבה של מסילות רכבת היוצאות ונכנסות אל התחנה הראשית הקרובה.

פארק Umekoji קיוטו

מתחם Toji

מכאן, המשכתי דרומה ונכנסתי למתחם Toji ,מתחם גדול מאוד של גן עם עצים, נחלים ושבילים שונים שמרכזו, פגודת Toji המרהיבה בעלת חמש הקומות. מאחר שפריחת הדובדבן עדיין אינה בשיאה, רק בחלק מהעצים ניתן היה לראות פריחה בעוד שביתר עדיין היו רק ניצנים אדמדמים קטנים.
כאן שהיתי עד לסגירה של 16:30 ואז חזרתי צפונה.

פרגולת To-ji קיוטו


את שעות הערב ביליתי במחוז המרכזי של קיוטו – Nakagyo ,כאן הסתובבתי בין הרחובות, שחלקם רחובות של
בתי מגורים וחלקם רחובות של חנויות, פאבים ובתי קפה. אכלתי ראמן באחת מהאיזאקיות וחזרתי לאכסניה.

היום השני

היום העמקתי את הטיול באזור המרכזי של קיוטו – Nakagyo ,ובאזור הצפוני יותר Kamigyo.

מתחם טירת ניג'ו

בנאקאגיו נכנסתי למתחם טירת ניג'ו, מתחם בן המאה ה-17 המוגדר אתר מורשת עולמי ומכיל בתוכו שני ארמונות – נינומארו והונמארו, אשר ביניהם שזורים גנים יפנים.
בסוף המסלול המעגלי מגיעים לגן המורכב ממגוון עצים שחלקם פורחים בתקופה זו של השנה וחלקם לא (ביניהם כמובן עצי דובדבן), כאן גם יהיו דוכני מזון שונים כמו של גלידה, תה, דאנגו וכל מיני מזכרות.

מתחם הגנים הקיסריים

מכאן המשכתי צפונה אל המחוז הצפוני, כאן ביקרתי במתחם הגנים הקיסריים שכיאה לשמם המחייב, הם גם מרשימים בהתאם, ואפשר ללכת כאן לאיבוד למשך כמה שעות טובות. בין שלל הגנים ישנו גן של עצי דובדבן המושך אליו את רוב המטיילים אך גם יתר הגנים מרשימים מאוד. בנוסף, במרכז הגן ניצב הארמון הקיסרי, הפתוח מדי יום לשלושה ביקורים, אשר רצוי לקנות להם כרטיסים מראש משום שלא בהכרח ישארו כרטיסים לאנשים שמגיעים לקנות במקום. 
חוץ מהארמון, ישנו גם בית האירוח הנשיאותי שניתן לבקר בו. הוא מקסים באדריכלות היפנית המסורתית המנימליסטית שלו, ברהיטים המעוצבים שבתוכו ובגן היפני שיש במרכזו. בסוף הביקור גם קיבלתי עגור מאוריגאמי.

גנים קיסריים קיוטו

ארמון Kinkakuji

לאחר כמה שעות בגנים, החלטתי לנסות את מזלי עם ארמון Kinkakuji, הידוע בתור אחת האטרקציות המבוקשות בקיוטו, השעה היתה כבר 16:00 אחה"צ וחשבתי שאולי לקראת הסגירה יהיו פחות אנשים (המקום נסגר למבקרים ב-16:30) אך המקום היה עמוס במבקרים, דבר שמאוד העכיר את הביקור מבחינתי.

המקום עצמו יפה מאוד והארמון עצמו מרשים מאוד (למרות שלא ניתן להכנס אליו), אך כמות מאוד גדולה של אנשים יוצרת אווירה מאוד לא נעימה ונראה שהמקום אינו מיועד לכמות כה גדולה של מבקרים. הביקור כאן היה אחת מהאכזבות הגדולות שלי
לאורך הטיול. אבל לפחות יצאתי בסופו עם גלידת מאצ'ה.

ארמון Kinkakuji

מקדש השינטו Hirano

מכאן התכוונתי לחזור מזרחה אל אזור מרכז העיר, כשאני מדרים לאורך רחוב Nishioji, כשבמקרה בדרך ראיתי שער למתחם של מקדש השינטו Hirano, והחלטתי להכנס אליו. באותו זמן התקיים מעין פסטיבל לכבוד פריחת הדובדבן שהיתה ניכרת באותו זמן בעצים המפוזרים בו, והיה אפשר להסתובב ביניהם, לקנות מאכלים מקומיים ולאכול תוך כדי הסתובבות והתבוננות בעצים הפורחים.

מכאן המשכתי אל מרכז העיר כשמדי פעם נתקלתי בשלט פרסומת הממליץ לבקר במרכז הפוקימון של קיוטו, אז חשבתי למה לא, נראה שהוא גם ככה נמצא ברחוב שבו אני מתאכסן, אז החלטתי שאבקר בו כשאגיע.
בדרך עוברים על פני שלל רחובות צדדיים, חנויות, בתים, ופה ושם מתחמי מקדשים קטנים שבשעה זו כבר היו סגורים.

מרכז הפוקימון

כאשר מגיעים למרכז הפוקימון, ישנו שלט גדול עם תמונתו של פיקאצ'ו ליד תחנת האוטובוס הקרובה שמודיע לכם שכמעט הגעתם.
ישנו קניון הקרוב שליד הכניסה שלו יש דרגנוע שכשעולים בו מגיעים למרכז שהוא בעצם חנות גדולה, עמוסה בשלל צעצועים ומוצרים של המותג פוקימון. יש כאן הרבה מאוד בובות ייחודיות שנמכרות רק כאן כמו פיקאצ'ו בתלבושת סמוראי או בקימונו ועוד כל מיני דברים.
אני אישית התעניינתי יותר באגף של המוצרים השימושיים כמו מחזיקי מפתחות או מוצרים למטבח שמסוגננים בצורות של פוקימון.

מרכז הפוקימון בקיוטו

היום השלישי

היום ביקרתי בפארק אראשיאמה, הידוע בעיקר ביער הבמבוק במרשים שהוא מכיל אך הוא מכיל הרבה יותר מזה.
מאחר שידעתי שמדובר באתר מבוקש בקרב תיירים, ניסיתי להגיע מוקדם.
בשביל להגיע לכאן, יש לקחת רכבת ממרכז העיר ולנסוע לתחנת ארשיאמה, הנסיעה לבדה לוקחת משהו כמו 10 דקות ולאחר מכן ישנה כברת דרך שעושים ברגל עד שמגיעים.
לתחנה הגעתי בסביבות 8 בבוקר ובאמת היו באזור מעט מאוד אנשים, דבר שאפשר לי ליהנות מהליכה שקטה ורגועה לאורך הדרך שבה ניתן להתרשם מסביבה כפרית משום שכעת אנו נמצאים באזור השוליים העירוניים של קיוטו ולא במרכזה.
בדרך אל הפארק יש ללכת לאורך נהר קאצורה שלגדותיו ניצבת שדרת עצי דובדבן פורחים. בכדי להגיע לפארק יש לחצות גשר העובר מעל הנהר אך לפני כן, רציתי לבדוק את פארק הקופים הסמוך אשר נמצא בצד הדרומי של הנהר, גם הוא אטרקציה פופלרית כאן, אך לצערי, כאשר הגעתי אליו הוא עדיין היה סגור ועתיד היה להתפתח רק בשעה מאוחרת יותר. אז המשכתי ללכת כאן לאורך הנהר בשביל לנסות ולהתרשם ממה שניתן לראות מן הצד הזה אך לאחר זמן מה ראיתי שאין הרבה מה לראות מכאן אז חזרתי אחורה אל הגשר וחציתי צפונה אל הפארק בגדול.

פארק אראשיאמה

כמו שכבר ציינתי האתר הראשון שמקבל את פנינו בפארק, הוא יער הבמבוק. לכאן הגעתי קצת אחרי שמונה וחצי וכבר היתה כמות לא מבוטלת של תיירים שבמעבר הצר יחסית בין שני חלקי היער יוצרים תחושה לא נעימה של עומס, אך העומס הזה לא מורגש כל כך כאשר ממשיכים הלאה אל המשך הפארק.
יתר הפארק מורכב מגנים יפניים שונים ומשלל מקדשים מרשימים ובכל המתחם ביליתי משהו כמו חמש שעות.
ישנו בית תה, שאם מתאפשר אז כדאי להכנס ולהתרשם מטקס התה שנערך בו, כאשר אני הגעתי לא היה טקס וישנו מסלול עליה אל ההר שלמרגלותיו ממוקם הפארק, ממנו ניתן לראות חלק ניכר מקיוטו, סמוך לכאן ישנה גם עמדת תצפית אל ההרים הסמוכים ונהר קאצורה שלמרגולתיהם, בהתאם לתקופה שבה מגיעים ניתן לראות את העצים פורחים, כמו שכשאני ביקרתי, חלקם היו צבועים בגווני ורוד-לבן.
בדרך חזרה אל הרכבת, בסביבות השעה 13:00 ,היה ניכר שמספר המבקרים גדל ואנשים עומדים בתורים ארוכים על מנת להכנס למתחם הפארק.

פארק הבמבוק קיוטו

כאשר חזרתי לעיר החל לרדת גשם אז החלטתי להקדיש את המשך היום למוזיאונים.

מוזיאון המנגה של קיוטו

הראשון שבהם היה מוזיאון המנגה של קיוטו, המקום היה בעבר בית ספר שנסגר ובמרוצת השנים הסבו אותו למוזיאון.
בקומת הכניסה נמצאת הקבלה, חנות "מזכרות" בה מוכרים מגוון של חוברות מנגה ואביזרים שונים כמו חולצות הקשורים למנגה זו או אחרת, ומרחבי קריאה שאפשר פשוט לשבת בהם ולקרוא חוברת מנגה שאפשר לקחת מאחד מהמדפים הרבים המותקנים בכל רחבי המוזיאון.
הקומה הראשונה מעל מוקדשת להיסטוריה של המבנה מהתקופה שהיה בית ספר ובקומה השניה ניתן לראות סקירה נרחבת של ההיסטוריה של המנגה ביפן לאורך המאה ה-20 והמאה ה-21.
דבר אחד שחבל הוא שכל חוברות המנגה שניתן לשאול מהמדפים הן ביפנית וכך גם רוב החוברות בחנות המזכרות, ישנן מעט מאוד חוברות באנגלית.

המוזיאון של קיוטו

לאחר הביקור במוזיאון המנגה המשכתי אל המוזיאון של קיוטו, הכניסה אליו היא דרך רחוב סנג'ו במחוז המרכזי, ממנו נכנסים אל האגף הישן של המוזיאון, בו היתה תערוכה זמנית שסקרה כמה ממאורעות מלחמת העולם השניה מנקדות מבטם של היפנים.
מהאגף הישן יוצאים אל חצר פנימית וממנה ממשיכים אל האגף החדש המורכב מכמה קומות שבחלקן תערוכות זמניות ובחלקן קבועות הנוגעות להיסטוריה של יפן בכלל וקיוטו בפרט.
התשלום למוזיאון הוא בהתאם לתערוכות שרוצים לראות.

היום הרביעי

את היום הזה הקדשתי למוקדים אשר נמצאים בחלק המזרחי יותר של העיר.

מתחם Fushimi Inari 

התחלתי מדרום-מזרח, ממתחם Fushimi Inari ,הנמצא במחוז Fushimi הדרומי של העיר ונחשב גם הוא לאחד המוקדים החשובים והמוכרים בעיר תודות לשערים הרבים הניצבים לאורך כל השבילים במתחם.
לכן, גם את היום הזה התחלתי בשעת בוקר מוקדמת מתוך שאיפה להגיע בזמן שאין הרבה מבקרים.
היה עליי לעלות בתחנת הרכבת Kawarasuma הסמוכה לאכסניה שלי (מרחק של כחמש דקות הליכה) ומשם
לקחת רכבת לתחנת Fushimi Inari.
יש לשים לב שלא לוקחים בטעות רכבת מהירה שלא עוצרת בתחנה הזאת אלא רכבת מאספת שכן עוצרת בה. 
תחנת הרכבת מעוצבת באופן שמזכיר את המתחם בכך שלאורך הרציפים שלה ניצבים עמודים מעוגלים בצבע כתום התומכים תקרה שחורה, כאזכור לשערים הרבים במתחם המאופיינים באותם צבעים. כך גם ניתן לדעת שהגעת לתחנה הנכונה. 
הנסיעה לוקחת כרבע שעה ומהתחנה יש עוד כעשר דקות הליכה עד לכניסה למתחם.
הצלחתי להגיע מעט לפני 8 בבוקר ואומנם לא היה עמוס כל כך אבל בכל זאת כן הייתה כמות אנשים רבה יותר
ממקומות שאינם כל כך מבוקשים בקרב תיירים ואם מישהו מצפה לצלם תמונה של השערים בלי שהיא תכלול אנשים
שעוברים והולכים, יהיה לו קשה.

מקדש מפורסם בקיוטו

קצת על המתחם – במתחם ממוקם מקדש השינטו הראשי של האל אינארי, אל האורז שנחשב גם לאמון על הצלחה בעסקים, על כן עסקים רבים ביפן שרוצים לזכות בהצלחה תורמים למקדש שער – Torii , המוצב במקום כלשהו ברחבי המתחם. כגודל התרומה כך גודל השער, שיכול להיות שער קטן שניתן להחזיק ביד ועד לשער גדול ומאסיבי שמוצב לאורך השבילים וניתן לעבור תחתיו.
השבילים מתפתלים ומסתעפים מהכניסה למתחם ועד לראש ההר אינארי הסמוך. לוקח בערך שעתיים לעלות, כשבדרך ישנן גם כמה חנויות מזכרות ונקודות תצפית אל העיר, ואולי קצת פחות זמן לרדת. רבים לא עושים את כל המסלול למעלה ועוצרים באמצע כך שהמחצית השניה למעלה ניתן להנות מסביבה פחות הומה מתיירים.
כשחזרתי למטה אל הכניסה למתחם בסביבות השעה 12:30 כבר היו במתחם המון רב של אנשים.

שער Torii

מתחם המקדש הבודהיסטי Tofuku-ji

מכאן הצפנתי אל מתחם שקט ורגוע יותר, מתחם המקדש הבודהיסטי Tofuku-ji ,אשר מכיל בתוכו מקדש ראשי, כמה מקדשים משניים וגינות זן שונות. המתחם נבנה במאה ה-13 ,עלה באש ונבנה מחדש במאה ה-15 ובאותה תקופה נחשב לאחד מחמשת המקדשים הגדולים של קיוטו.
השער הראשי של המתחם מכיוון דרום נחשב לשער הזן העתיק ביותר שנמצא ביפן כיום.

מקדש הכסף Ginkaku-ji

אחרי כשעה במתחם חזרתי לרכבת ונסעתי צפונה אל אתר פופולרי אחר בעיר – מקדש הכסף Ginkaku-ji. 
מתחם זה, גם הוא עמוס בתיירים ואני מניח שבשביל להימנע מהעומס יש להגיע גם לכאן בשעת בוקר מוקדמת.

המקדש נוסד במאה ה-15 בתור הווילה של השוגון באותה תקופה, הוא כונה ביתן הכסף משום שבתכנון המקורי הוא נועד להיות מצופה בכסף כשם שמקדש הזהב מצופה בזהב (מקדש אשר נבנה עבור סבו של השוגון הנוכחי), אך מבצע זה מעולם לא יצא אל הפועל. בצוואתו של השוגון הוא דרש שלאחר מותו, יוסב הביתן למקדש עבור נזירי זן ומאז ועד היום זהו יעודו.

המבקרים במתחם הולכים במסלול מעגלי מהכניסה למתחם, המקדש שנמצא קרוב אליה ואז דרך גני הזן של המתחם המתוכננים מסביב לאגמון קטן ומתעקלים סביבו עד ליציאה. בסך הכל אפשר לעשות את כל המסלול בחצי שעה או בשעה אם רוצים ללכת לאט ולהנות מכל אספקט של הגן.

בסביבת המקדש יש הרבה חנויות ואיזאקיות שאפשר לאכול בהן ולקנות מזכרות שונות.

מכאן המשכתי מעט דרומה, במרחק של כמה דקות הליכה יש מקדש בודהיסטי קטן ושקט בשם Honen-in ,עם גן זן קטן ונחמד שאפשר להסתובב בו קצת ולהנות מהאוירה השקטה.

דרומה יותר, ראיתי במפה ריאה ירוקה שבה מסומן המיקום של המאוזוליאום של הקיסר Reizei ,אך כאשר הגעתי למקום נוכחתי לראות שהוא אינו אתר שפתוח למבקרים אלא פשוט חלקת קבל מגודרת וסגורה בשער נעול. את מה שראיתי ניתן לראות בכל התמונות שמופיעות בגוגל כאשר מחפשים את המאוזוליאום.

שביל הפילוסוף

אז מכאן התחלתי ללכת צפונה לאורך שביל הפילוסוף, שביל הולכי רגל נחמד מאוד המלווה לתעלת מים סמוכה ונמתח מעט דרומה מכאן ועד לאזור מקדש הכסף בצפון. לאורך השביל נטועים עצי דובדבן רבים וההליכה לאורך השביל תחת צמרותיהם הפורחות בורוד ולבן היא חוויה נעימה מאוד. השביל קיבל את כינויו הודות לפילוסוף בן העיר שנהג ללכת לאורך השביל הזה בדרכו לאוניברסיטת קיוטו, שם לימד, כדרך לעשות מדיטציה.
כאשר השביל מגיע בצפון להצטלבות עם הדרך המובילה מזרחה אל מקדש הכסף, הוא מתעקל מערבה ומשתלב עם הרחוב הראשי Imadegawa ,רחוב של חנויות רבות ומבני משרדים ועסקים.

פארק Yoshidawa

התחלתי ללכת לאורך הרחוב כאשר נתקלתי מדרום בריאה ירוקה נוספת הנקראת Yoshidawa ,כאן יש נתיב הליכה העולה מהרחוב אל גבעה אשר עליה פארק רחב עם ספסלים, כמה מתקני משחקים לילדים ושני מקדשי שינטו קטנים, היו כאן מעט מאוד אנשים וניתן היה ליהנות מהשקט אך אין כאן משהו מיוחד ואפשר לוותר על המקום הזה.
לאחר שהולכים בנתיב היורד מהגבעה אל הכניסה הדרום-מערבית אליה, מגיעים אל מתחם האוניברסיטה של קיוטו.

האוניברסיטה של קיוטו

אני אישית מאוד אוהב לבקר בקמפוסים ולראות את המבנים השונים שנבנו בהם.
המבנים מאופיינים ברובם בעיצוב פשוט ומינימליסטי, קווים ישרים, הרבה בטון חשוף וכאשר יש חיפוי אריחים הם בדר"כ יהיו בווני חום. פה ושם יש גם מבנים שנבנו בסגננונת ישנים יותר שאינני יודע לאבחן אותם בדיוק.
נהנתי מאוד להסתובב כאן משום שיכולתי לחוות מקום עם אווירה אותנטית שבה נמצאים בעיקר מקומיים, כלומר סטודנטים שלומדים כאן, ולא תיירים. פה ושם גם היה אפשר להנות מעצי דובדבן שהיו כעת בשיא פריחתם.
לאוניברסיטה יש כמה מתחמים וזה שאני ביקרתי בו הוא המרכזי כאשר מעבר לכביש, מדרום, ישנו מתחם נוסף, ובאזור הצפוני יותר של העיר ישנם מתקנים נוספים של האוניברסיטה.
בחלק המערבי של הקמפוס ובכניסה אליו מכיוון מערב, נמצא מוזיאון של האוניברסיטה אך הוא היה סגור בשעה הזאת (סביבות 16:30 אחה"צ) ומעבר לשדרת Higashioji התוחמת את הקמפוס ממערב, נמצא אולם הספורט של האוניברסיטה שמאוד בולט לעין מהרחוב בגלל העיצוב המעניין של חזיתותיו – חזיתות בטון המחוררות בהרבה ריבועים בגדלים שונים.

אוניברסיטת קיוטו

שדרת Higashioji

מכאן הלכתי דרומה לאורך השדרה ולקחתי אוטובוס אל חלקה הדרומי, נסיעה של דקה-שתיים, כאן נמצא מקדש Kimeiji ,אשר ערכתי בו ביקור קצר לפני שהמשכתי אל הצטלבות שדרת Higashioji עם רחוב Niomon הנמתח לאורך תעלת מים רחבה התוחמת את מתחם מקדש Heian ,מוזיאון האומנות המודרנית של קיוטו, הספריה של פרפקטור קיוטו, תיאטרון ROHM ומוקדים נוספים.

יש ללכת מערבה לאורך הרחוב עד שמגיעים לגשר החוצה את התעלה,בזמן ההליכה ניתן להנות ממראה פריחתם של עצי הדובדבן הנטועים לצד שתי גדות התעלה וכשאר מגיעים לגשר, נגלה לפנינו שער ה-Torii העצום שמבשר לנו על כך שהגענו לכניסה אל המקדש.

כאן ניתן להתרשם מהמוקדים השונים, ואם מגיעים בשעות הנכונות גם להכנס פנימה, דבר שלא יכולתי לעשות כי השעה כבר היתה אחרי 17:00 ,אז הסתובבתי באזור וישבתי קצת בפארק לפני שהמשכתי הלאה.
אני באופן אישי התרשמתי מהמבנה של תיאטרון ROHM – הוא נבנה במקור ב1960 ועבר שיפוץ נרחב בין 2012 ל-2016, אז נפתח שוב לציבור הרחב, מבנה בעל שלוש קומות שמוצב כך שהוא תוחם רחבה גדולה משלו שבה ילדים באים ומשחקים בכדור ואנשים יושבים בפנים בקפיטריה או בחנות הספרים ומסכלים החוצה דרך קירות הזכוכית. המבנה לא גבוה אך מוארך, ודבר זה מודגש ע"י רצפות הבטון הבולטות החוצה מהמבנה ויוצרות מרפסות במפלסים השונים.

יצאתי מהמתחם דרך מהיציאה המערבית שלו על גבי גשר מערבי החוצה את התעלה וחזרתי אל רחוב Higashioji, המשכתי ללכת דרומה לאורכו עד להצטלבות עם דרך הפונה מערבה ומובילה אל שער in-Chion ,אחד משערי הכניסה הגדולים של מתחם Maruyama ,מתחם גדול מאוד המכיל בתוכו מספר רב של מקדשי שיטו ובודהיזם.

לעת ערב, הדרך הייתה מוארת במנורות קטנות שהוצבו לאורכו בעוד אורות בהירים הדגישו את השער ומנורות בגוון
ורוד-סגול הדגישו את עצי הדובדבן ויצרו מראה מרשים מאוד. החלטתי שאחזור לכאן ביום המחרת בשביל להתרשם
מהמקום באור יום לפני שאמשיך לנגויה.

רובע גיון-שיראקוואה

אחרי התרשמות קצרה, חזרתי אל הרחוב הראשי והלכתי מערבה אל רובע גיון-שיראקוואה, בחלק הצפוני של מחוז Higashiyama, המקום מאופיין בהרבה בתים ישנים ומסורתיים וסמטאות צרות עם שפע של חנויות ואיזקאיות, וכיאה לכך, גם מושך אליו הרבה מבקרים.
ניכר שחלק מהסמטאות אינן מתאימות למעבר של תיירים רבים ולכן המעבר בהן יכול להיות לא כל כך נעים.
במקומות שונים ברובע ישנן שדרות של עצי דובדבן שבשעות החושך מוארים בפרוז'קטורים המוצבים תחתיהם ומאפשרים ליהנות מלובן הפריחה שלהם בשעות החשיכה. באזור הזה ובעיקר לאורך גדות נהר Kamo העובר בין המחוז הזה למחוז המרכזי, ניתן לחזות מבעד לחלונות הבנים הפונים לנהר, באיזקאיות רבות המגישות ארוחות מסורתיות באופן הגשה מסורתי על שולחנות נמוכים, כשהאורחים יושבים על רצפת הטאטאמי בשביל ליהנות מהארוחה.
כאשר יצאתי מתחום הרובע מכיוון דרום, הגעתי אל רחוב Shijo ,שבפינתו עם רחוב Kawabata ונהר Kamo ,נמצא תיאטרון Minami-za ,תיאטרון הקאבוקי של קיוטו, אליו לא נכנסתי משום שתכננתי להיכנס לתיאטרון כזה בטוקיו.

מכאן הלכתי מערבה וחציתי את הנהר אל הרובע המרכזי, הסתובבתי בו קצת, אכלתי ארוחת ערב וחזרתי לאכסניה, לנוח מהיום הארוך שהיה לי.

היום החמישי

היום הייתי עתיד לעזוב את קיוטו אך לפני כן, רציתי לבקר בפארק Higashiyama ,אותו ראיתי רק בכניסה שלו בערב קודם.
אז מהרחוב בו לנתי, כל מה שהיה צריך לעשות הוא ללכת ישר מזרחה, לחצות את הנהר, שם רחוב Karasuma הופך לרחוב Shijo שבסופו מגיעים לכניסה הדרום-מערבית של המתחם, אך אני רציתי לעשות את ההליכה למעניינת יותר.
 אז הלכתי צפונה ונכנסתי אל הסמטאות של המחוז המרכזי Nakagyo, בשעות הבוקר המוקדמות ההליכה מהנה יותר בעיניי משום שכמות התיירים הרבה יותר קטנה. עברתי שוב על פני תעלות ורחובות שלאורכם שדרות של עצי דובדבן שבשלב זה, הפריחה שלהם הייתה קרובה לשיאה והייתה גם מרשימה בהתאם. חלק מהרחובות היו כאלה שעברתי בהם אתמול וחלק היו חדשים אך בכל מקרה החוויה מהנה מאוד. 

פארק Higashiyama

עשיתי את הדרך בצורה מפותלת כזאת עד שהגעתי אל השער המערבי של המתחם, כאן ניכנסתי והתחלתי לסייר באזור הצפוני של הפארק במקדש Shoren-in ואחר כך במקדש Chion-in הגדול והמרכזי, וביתר המקדשים.

ניתן להסתובב בין המקדשים ובגנים השונים השזורים ביניהם, כשבחלקים מסוימים אפשר להיתקל גם בקופים שחיים כאן בסביבה. באזור הדרומי של הפארק נמצא גן רחב עם אגם באמצעו ועצי דובדבן הנטועים בסביבתו, בהם עת גדול במיוחד מזן דובדבן בוכה, על שום ענפיו הנוטים כלפי מטה כאילו הם בוכים, העץ אפילו מצוין במפה.
באזור זה התקיים אחד מהפיקניקים הגדולים שהיפנים עורכים לרגל פריחת הדובדבן, עם דוכני אוכל רבים ומקומיים רבים שיושבים בפארק, אוכלים, שותים ונהנים מהפריחה.

לאחר מכן, יצאתי מהיציאה הדרום-מערבית אל רחוב Shijo שאותו כבר הזכרתי, קניתי לי מגש דאנגו באחת החנויות ואחרי שסיימתי לאכול, עשיתי את הדרך חזרה אל האכסניה. בשביל לקחת את החפצים שלי ולהמשיך הלאה.

פארק מארויאמה

נסיעה לנגויה

הלכתי אל תחנת הרכבת Karasuma ממנה נסעתי אל התחנה הראשית של קיוטו, שממנה יכולתי לקחת את קו הרכבת של JR שלקח אותי לנגויה.
כאן בעצם התחלתי לנצל את כרטיס ה-Pass JR שהנפקתי בתחילת הטיול – בנסיעה הראשונה, מציגים את הכרטיס לעובד הרכבת בעמדת המעבר אל הרציפים, הוא חותם על הכרטיס שנעשה בו שימוש החל מהיום ויהיה טוב לשבעת הימים הקרובים, ונותן לי לעבור אל מזדרון הרציפים הארוך של הרכבות השונות.
כאן עליתי על רכבת ה-Shinkansen המהירה לטוקיו שאחת מתחנות הביניים המעטות שלה היא נגויה, נסיעה שנמשכת כ-30 דקות. 

את הפוסטים בסדרה על יפן כתב אייל אלרון. 
אייל הוא אדריכל שמתעניין בתרבויות מיוחדות, מוזיאונים, סרטים מצויירים ובפריחת הדובדבן.

אייל אלרון

לפוסטים נוספים מהטיול של אייל ביפן – לחצו כאן.

יש לכם טיול ממש מגניב שעשיתם ואתם רוצים לפרסם אותו ברשת?
צרו איתי קשר ונבדוק אופציה לפרסום אצלי בבלוג.

שתמיד נטייל,
שיר ים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נעים להכיר..
שיר ים פסקה

שמי שיר-ים ואני בעלת הבלוג צ'ק אין-אאוט. בבלוג אני מתעדת את הטיולים שלי בארץ ובעולם.
בבלוג תוכלו למצוא הרבה המלצות מה לעשות בכל יעד, אטרקציות מגניבות, מקומות לינה שווים, סיורים מגניבים, מסלולי טבע שלא כדאי לפספס, מסעדות עם אוכל צמחוני ועוד המלצות שוות.
בנוסף אני כותבת גם הרבה טיפים על תכנון טיול והוזלת עלויות.

_____________________________________
שירותים של בלוגרית טיולים
ציוד טיול לחו"ל
טיפים להוזלת עלויות טיול
_____________________________________
_____________________________________
_____________________________________

רוצים טיפים שווים?

יאללה, שלחי לי לאימייל...

דילוג לתוכן