הגעה אל קנזאווה
הנסיעה מנגויה לקנאזאווה, מעט עקלקלה ונמשכת כשעתיים וחצי, רכבת ה-JR נוסעת קודם מערבה כחצי שעה אל העיר Maibara (שם מתבצעת פרוצדורה, בה קטר הרכבת שפונה דרומה מוחלף בקטר צפוני והנוסעים מתבקשים לסובב את המושבים על צירם לכיוון הנגדי) ואז הרכבת נוסעת צפונה כשעתיים אל קנזאווה.
במהלך הנסיעה, ניתן ליהנות מהנופים של יפן לא שונים בהרבה מהנופים שרואים בארץ באזור הצפון, למעט אזור האלפים היפנים ששם ההרים נותנים אופי שונה לחלוטין לתוואי הנוף.
יחד עם זאת, אם כבר בנגויה ירד מעט גשם בצהרים, גשם שלא היה מורגש כל כך, הרי שעכשיו הגשמים שירדו לאורך הנסיעה לקנאזאווה ובקנאזאווה עצמה הלכו ונעשו חזקים יותר ויותר. כאשר הגעתי לעיר קצת אחרי 18:00 בערב זאת היתה הפעם הראשונה שהייתי צריך להשתמש במטרייה.
מהתחנה הראשית של קאנאזווה, שלמרות היותה תחנה של עיר קטנה ביחס לאלו שבהן ביקרתי, היא עדיין גדולה מאוד ומלאה בחנויות ועמוסה באנשים שמתרוצצים בכל הכיוונים. מיד ביציאה ממנה מגיעים אל רציפי האוטובוסים השונים שכמה מהם לוקחים את הנוסעים לאורך הרחובות הראשיים. עליתי על אחד מהם, שלקח אותי אל אזור שוק Omicho, אותו חציתי בהליכה וכעבור כמה דקות הגעתי אל מקום הלינה החדש שלי.
מקום הלינה בקנזאווה
מקום הלינה שלי בעיר היה מעין בית הארחה שהחדרים בו נועדו לדמות Ryokan – בית הארחה יפני מסורתי.
בתי הארחה כאלה היו נפוצים מאוד ביפן בעבר והיום יש הרבה פחות כאלו ובעיקר באזורים הכפריים יותר. בערים שונות יש גם כאלה אך מעט, והאלטרנטיבה היא אכסניות או בתי מלון שבהם החדרים יהיו מעוצבים כבתי אירוח כאלה.
האורחן שבו לנתי היה ממוקם באזור מאוד מרכזי כל שיכולתי להגיע אל מוקדים שונים בעיר תוך 20-10 דקות.
לפרטים נוספים על מקום הלינה והזמנה – לחצו כאן.
מסלול טיול בקנזאווה
קאנאזווה היא עיר שבה רוב העסקים נסגרים בשעות הערב המוקדמות כך שבשעה זו של הערב היו מעט מאוד מקומות שיכולתי למצוא בשביל לאכול ארוחת ערב, השוק ברובו כבר היה סגור כשעברתי בו. אז ניסיתי את מזלי באזור הצפוני יותר, לאורך גדות נהר אסאנו החוצה את העיר מצפון לדרום-מזרח. ניכר היה שמעט האנשים שהסתובבו ברחובות, היו בעיקר תיירים, וכנראה שהמקומיים פשוט לא נוהגים לצאת בשעות הערב של ימות השבוע ואולי מעדיפים לשמור זאת לסוף השבוע, אך זוהי רק השערה שלי.
היו כאן כמה מקומות שנותרו פתוחים אז נכנסתי לסושיה נחמדה והתענגתי על כמה מנות סאשימי וסאקה, ולאחר כשעה חזרתי מתנודד קלות אל האורחן, ארגנתי את הציוד שלי בחדר והלכתי לישון, לאגור כוחות לקראת יום המחר.
שוק קנזאווה
התחלתי את הבוקר בשתיית תה הצמחים בערכת התה שסופקה לי יחד עם החדר ואז יצאתי דרומה אל אזור השוק שחלפתי על פניו בערב הקודם בשביל לראות איך הוא נראה כאשר הוא פעיל.
ימי רביעי הם ימים שבהם הנמל של העיר פחות פעיל ולכן גם מסופקות פחות סחורות שמועברות אל השווקים ולכן לא כל החנויות והדוכנים בשוק פעילים אך עדיין ניכר היה שיש התרחשות בשוק, הרבה אנשים עוברים, שוב, הרבה מהם תיירים כמוני, והרבה דוכנים מציעים את הסחורה שלהם שהיא בעיקרה דברים מן הים – דגים, סרטנים, צדפות וכו'.
השוק מאוד מסודר, מורכב מרחובות ראשיים ורחובות צדדיים שמסתעפים מהם ומחברים ביניהם ובמקומות מסוימים ניתן גם לעלות במעליות או במדרגות אל מפלסים גבוהים יותר בהם חנויות ומסעדות.
חיפשתי כאן מקום שבו אוכל לאכול ארוחת בוקר ובמקרה נכנסתי לסושיה מסוג Kaiten Sushi, סושיה בעלת קונספט מעניין ופופולרי ביפן שבה מזמינים כמה מנות שרוצים והמנות מגיעות אל המזמין על גבי מסועה שנעה לאורך הדלפק.
עם כל מנה שמסיימים, עורמים את הצלחות הריקות אחת על גבי השניה, כל צלחת בצבע אחר המעיד על
המנה היעודית שמוגשת בצלחת הזו, כששובעים ורוצים לשלם, מחווים לאחד המלצרים שעומדים מסביב, הוא מגיע, סופר את הצלחות ומסמן בפנקס איזו מנה היתה בכל צלחת ומוסר ללקוח את הפתק שרשם, איתו ניגשים אל עמדת הקופה בכניסה ושם העובד אומר לכם כמה עליכם לשלם בסה"כ.
כל מנה תעלה בין 200 ל-500 ין ובסה"כ אפשר לצאת שבעים אחרי מספר מנות שמסתכם בהוצאה של בערך 1000 ין (30 ש"ח).
אחרי חווית הסושי יצאתי מהשוק והמשכתי לכיוון טירת קנאזאווה שנמצאת במרחק של עוד כעשר דקות הליכה לכיוון דרום.
טירת קנזאווה
הטירה צנועה יותר ואינה גדולה כמו טירת נגויה או אוסקה אבל משומרת היטב ובנויה באופן מעט שונה בחלק הצפוני של המתחם ישנה מדשאה גדולה מאוד שבחלקה המערבי שדרה נחמדה של עצי דובדבן פורחים.
באזור הדרומי של המתחם נמצא גן Kenroku-en, גן יפני גדול הכולל אגמים ושלל שיחים ועצים המעשירים את הגן בפריחותיהם הצבעוניות.
לאחר הסתובבות ממושכת במתחם המשכתי אל אל המוזיאון לאומנות עכשיווית, אשר נמצא ממש קרוב, בכיוון מערב.
מוזיאון האומנות העכשווית
המוזיאון הוא מבנה זכוכית עגול שניתן להסתכל מבחוץ לתוכו, ובתוך העיגול ישנן חללים מרובעים שונים אשר מכילים תערוכות שונות. ניתן ללכת בדשא ולהקיף את המוזיאון ולחזות במה שמתרחש בתוכו לאורך הדרך וניתן להכנס לתוכו ולהתרשם מהתערכות הסגורות.
מכאן המשכתי מערבה אל השכונות הסמוכות לנהר סאי, שכונות המורכבות גם ממבנים שנבנו בעשורים האחרונים אבל גם ממבנים ורחובות עתיקים בני מאות שנים.
שכונות אלה ידועות בתור שכונות הנינג'ה של קנאזאווה משום ששבטים ומשפחות שונות של נינג'ה התגוררו בהן בעבר. יש כאן אפילו מוזיאון הסוקר את מורשת הנינג'ה בעיר, אך מפאת חוסר זמן לא נכנסתי אליו.
רובע בתי התה והגיישות של קנזאווה
השעה כעת הייתה שעת אחר צהרים והגיע הזמן ללכת צפונה אל רובע בתי התה והגיישות של קאנאזאווה, הנמצא צפון-מזרחית לנהר אסאנו החוצה את העיר. כאן ביקרתי באחד מבתי התה – בית התה של לידיי באבא, אשר עורך מדי ערב אירוע הכולל הסברים על תרבות הגיישות ביפן עם הופעות בהן הגיישות מנגנות בכלי נגינה יפנים מסורתיים.
האירוע עולה בין ין 8,000 ל-10,000 יין (270-330 ש"ח) תלוי במיקום המושבים בחדר האירוח.
לאחר שהאירוע הסתיים באזור 19:00 חזרתי לאזור השוק לאכול משהו ואז חזרתי לאכסניה.
למחרת בבוקר הסתובבתי עוד קצת ברובע בתי התה ובאזור השוק, אכלתי ארוחת בוקר ואז בסביבות 10:00 עזבתי את האכסניה והלכתי אל התחנה המרכזית בשביל לתפוס רכבת שתקח אותי אל העיר טאקיאמה.
את הפוסטים בסדרה על יפן כתב אייל אלרון.
אייל הוא אדריכל שמתעניין בתרבויות מיוחדות, מוזיאונים, סרטים מצויירים ובפריחת הדובדבן.
לפוסטים נוספים מהטיול של אייל ביפן – לחצו כאן.
יש לכם טיול ממש מגניב שעשיתם ואתם רוצים לפרסם אותו ברשת?
צרו איתי קשר ונבדוק אופציה לפרסום אצלי בבלוג.
שתמיד נטייל,
שיר ים
