טוקיו – מסלול טיול של חמישה ימים.

היום הוא יום גדול, שחיכיתי וציפיתי לו מתחילת הטיול, היום אני נוסע למקום שתכננתי שיהיה השיא של הטיול ולכן שמרתי אותו לסוף והוא העיר טוקיו, בירתה של יפן. בדר"כ, כאשר מטיילים במקומות שטיילתי בהם אז או שמתחילים את הטיול בטוקיו או שמסיימים אותו בה ואני החלטתי לסיים אותו בה, עם גיחה קצרה של יום בעיר האקונה.

מסלול טיול בעיר טוקיו

אל טוקיו אני הגעתי מטאקיאמה.
אין דרך ישירה להגיע מטאקיאמה לטוקיו ויש לנסוע קודם דרומה לנגויה וממנה לקחת את הרכבת המהירה לטוקיו.

מטאקיאמה לנגויה ניתן לנסוע או ברכבת או באוטובוס.
הרכבות שעוברות בעיר הן בגדר רכבות מאספות שעוצרות בתחנות נוספות עד שהן מגיעות לנגויה ורכבת מהירה יש בתדירות נמוכה. מהסיבה הזו לקחתי אוטובוס שנוסע ישירות לנגויה, נסיעה של כשעתיים יחד עם עצירה של כעשר דקות למנוחה באמצע.

מהתחנה הראשית של נגויה לוקחים את רכבת השינקאנסן המהירה לטוקיו, שמגיעה אליה כעבור עוד כשעתיים וחצי. כדאי לנסוע בצד הצפוני של הרכבת (הרכבת נוסעת ממערב למזרח) משום שככה ניתן לראות מבעד לחלון את הר פוג'י כאשר מתקרבים לטוקיו. כאשר מגיעים לטוקיו יש לרדת בתחנת שינאגאווה שנמצאת באזור הדרומי של טוקיו, וממנה לקחת את קו יאמנוטו שעובר בכמה נקודות מרכזיות בטוקיו, אחת מהן היא תחנת שינג'וקו, שהיא התחנה הראשונה שלי בטוקיו.

טוקיו אינה בדיוק עיר באופן שאנחנו מכירים, היא עיר מאוד גדולה או מטרופולין אשר מאגד בתוכו 23 ערים קטנות יותר שנמצאות בסמוך אחת לשניה בלי שטחים פתוחים שמפרידים ביניהם וכך מתקבלת התחושה שנמצאים בעיר אחת ולא שעוברים מעיר אחת לאחרת. העיר הראשונה שבה ביקרתי היתה העיר שינג'וקו, שנחשבת לאחד היעדים הפופולריים בקרב מבקרים בטוקיו.

מלון קפסולות בטוקיו

הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת אל המלון שבו לנתי בשינג'וקו, Capsule Hotel Transit Shinjuku

כאן החלטתי ללון במלון קפסולות (או כמוסות בעברית), סוג מלונות מאוד נפוץ ביפן ומיועד לספק מקום לינה מינימליסטי עבור כמות גדולה של אנשים במקום אחד אשר באים לעיר בדרך כלל במסגרת העבודה ונשארים ללון בה ללילה או שנים לפני שיסיימו את עיסוקיהם בה ויחזור לעיר מוצאם. 
כך שהמלון הוא מבנה של כמה קומות, בקומה הראשונה נמצאת הקבלה והמתקנים השונים של המלון – מקלחות, שירותים, מכונות כביסה ועמדות מחשב לשימוש אישי, כמו גם תאים קטנים בהם ניתן לאפסן את הציוד (במידה ומדובר בתיק קטן וציוד מצומצם המספיק לאדם שבא ליום-יומיים), ובקומות הגבוהות יותר, חדרי השינה, כאשר בכל קומה חדר אחד גדול המכיל בתוכו קפסולות רבות המשמשות את אורחי המלון וכמה חדרי שירותים. במלון הספיציפי שבו שהיתי היו גם מדפים רבים עם חוברות מנגה שהאורחים יכולים לקחת לקרוא וכמובן להחזיר בסוף השימוש.

מלון קפסולות טוקיו

פארק שינג'וקו גיואן

אחרי שפרקתי את הציוד שלי בקפסולה שלי עשיתי את דרכי אל נקודת הציון הראשונה שלי – פארק שינג'וקו גיואן, הפארק הלאומי המרכזי של שינג'וקו, פארק גדול ומרהיב המורכב מכמה גנים שבהם מגוון גדול של צמחים אשר הבולטים שבהם כרגע הם כמובן עצי הדובדבן שעכשיו נמצאים בשיא פריחתם.

לאחר שהות של כשעתיים בפארק, פרק זמן שהרגיש לי מאוד קצר משום שיכולתי לשהות בו עוד כמה שעות, היה צורך לעזוב ולהמשיך הלאה וזאת משום שהפארק נסגר ב17:00 בערב.

גן לאומי טוקיו - פריחת הדובדבן

שינג'וקו

מהפארק פניתי מערבה, אל אזור התחנה המרכזית של שינג'וקו, התחנה עצמה היא אחת העמוסות ביותר בטוקיו ולראות את המוני האנשים שנכנסים ויוצאים ממנה זו חוויה מיוחדת, גם אחרי שעברתי כמה תחנות עמוסות לאורך הטיול. כיאה לאזור שהמון אנשים עוברים בו, האזור מאופיין בהמון עסקים שונים, מסעדות בתי קפה ושאר מקומות בילוי הנמצאים כולם במבנים הגבוהים הממוקמים בכל מקום כאן ומקרינים בשלטי החוצות הצבעוניים שלהם על האווירה ברחוב.

קצת יותר מערבה מאזור התחנה הראשית, נמצא אזור מבני הממשל של טוקיו, שבמרכזו בניין הממשל המוניציפלי של טוקיו.
בניין שתוכנן ע"י האדריכל קנזו טאנגה המורכב משני מגדלים בעלי כ-50 קומות (מעל ומתחת למפלס הקרקע יחד) כאשר בקומה ה-45 של כל אחד מהם ישנה תצפית חינמית ממנה ניתן לראות אזורים נרחבים מאוד של טוקיו. הבעיה בתצפית בשעות הערב היא שהמנורות בתקרת הקומה משתקפות על זכוכיות החלונות שלה ומונעות במידה מסוימת לצלם את הנוף.
חוץ מזה הנוף מרשים מאוד בין אם זה בשעות היום, השקיעה או הערב.
כשנכנסים לבניין הממשל יש לעבור קודם בדיקה ביטחונית, דבר שמביא לכך שיש תור די ארוך בכניסה לבניין שנמשך כ-30 דקות בזמן שהייתי שם. לצערי התצפית במגדל הדרומי היתה סגורה אז הסתפקתי בתצפית שבמגדל הצפוני. בנוסף ישנה חנות מזכרות בקומת התצפית עם המון אביזרים וצעצועים של הלו-קיטי, דורמון ודמויות אחרות מוכרות יותר או פחות מהתרבות הייפנית העכשיווית.

תצפית על טוקיו מקומה 45

park central

במהלך השהות בתצפית ראיתי שישנו מתחם פתוח למרגלות המגדל עם נקודות אור קטנות כמו מדורות שהיו מפוזרות בתוכו והייתי סקרן לראות במה מדובר, לפי הפירוט שמקבלים בתצפית, היה רשום שמדובר במתחם שנקרא park central, אז לאחר הביקור בתצפית ירדתי למטה והלכתי לכיוון המקום.
בכניסה לפארק שנמצא ממש קרוב למתחם המוניציפלי, היו המון דוכנים של גלידות, שתיה ועוד דברים ובפארק עצמו ישבו יפנים רבים בקבוצות קבוצות וערכו פיקניקים בפארק, היה לי נחמד מאוד להסתובב ביניהם לאורך שבילי הפארק וסתם לשבת על אחד הספסלים ולראות אותם נהנים מהפיקניקים שלהם לרגלי עצי הדובדבן הנטועים בו.
כמעט ולא היו כאן תיירים והרגשתי הנאה גדולה מכך שאני חווה סיטואציה אותנטית שבה לוקחים חלק המקומיים בלי לעשות הצגות עבור כמויות גדולות של תיירים.

לאחר זמן מה בפארק עשיתי אחורה פנה, בחזרה לכיוון מלון הקפסולות שלי, כשבדרך אני חולף על פני עוד כמה מהמגדלים האייקונים של הרובע, ובהם – בניין Sumitomo ,בניין Land ,בניין Japan Sompo ,והבולט שבהם – מגדל Gakuen Mode ,המבנה האליפטי של קבוצת טאנגה.
לאחר מכן השמכתי מזרחה אל מרכז שינג'וקו וכאן פשוט הסתובבתי, יש כאן המון מסעדות ואטרקציות שפשוט צריך לבחור ביניהן ולהכנס, נכנסתי למסעדת קארי לאכול ארוחת ערב ואחר כך המשכתי להסתובב עוד זמן מה בין הרחובות הצבעוניים עד שהתעייפתי וחזרתי למלון לישון.

מרכז שינג'וקו

התחלתי את היום בהסתובבות נוספת במרכז שינג'וקו – מרכז העיר מחולק לגרדי כמו שנתקלתי במקומות קודמים, דבר שמקל על המעבר מרחוב לרחוב ומאפשר להגיע מנקודה אחת לאחרת מכמה דרכים שונות. 

באחד מריבועי החלוקה הזאת, ישנו אזור של כמה בתי קולנוע גדולים וכיכר שנקראת square cinecity ,קרוב לכאן, בקצה רחוב
Road Central ,ישנו מוקד עליה לרגל והוא ראש ענק של גודזילה שמציץ מעל הבניין שבקצה הרחוב. בבניין ישנן מזכרות רבות שקשורות למותג של גודזילה ובקומה העליונה יש מסעדה שבמרפסת שלה מוצב הראש הענק. החל מ-12 בצהרים ועד שמונה בערב בכל שעה עגולה ניתן לחזות במופע אור קולי שבו הראש של גודזילה שואג ופולט אורות ועשן.
מכאן המשכתי מערבה לכיוון הסנטראל פארק שבו שהיתי בערב הקודם משום שרציתי להנות ממנו באור יום. הפארק היה נעים מאוד, ובאופן לא מפתיע, לא היה זכר לכך שרק לפני כמה שעות ישבו כאן אנשים רבות וערכו פיקניק, היפנים מקפידים מאוד על סדר וניקיון ותסמכו עליהם שידאגו לפנות אחריהם את הפסולת שלהם ובשום פנים ואופן לא להשאיר אותה אחריהם. מאחר וכמות עצי הדובדבן כאן קטנה יחסית אז מגיעים לכאן תיירים מעטים בלבד.
מכאן הלכתי להסתובב קצת ברחבה שבמפלס הקרקע של בניין הממשל המוניציפלי, התכנון של הרחבה המעוגלת והאופן שבו היא מתחברת אל הבניינים שתוחמים אותה מאוד מעניין.
מכאן הדרמתי לכיוון Shibuya ,עיר מרכזית נוספת מבין 23 הערים המרכיבות את טוקיו.
את רובה אני עתיד לראות בימים הבאים אך כעת אני מבקר בכמה מהמוקדים הסמוכים לעיר Shinjuku.

אזור Shibuya - טוקיו

הראשון שבהם הוא פארק Yoyogi ומתחם מקדש Meiji ,אחד המקדשים החשובים לדת השינטו בעיר טוקיו.
נערכים כאן טקסי חתונה מסורתיים רבים ורוב הסיכויים שכשמבקרים כאן אז באותו זמן גם יתקיים טקס כזה, שמצד אחד נחמד מאוד לחזות בו אך מצד שני אם חושבים על החתן והכלה אז לא בטוח שנעים להם שמאות תיירים מסתכלים עליהם ביום חם.
הכניסה לפארק הגדול היא בחינם אך ישנו מתחם קטן בתוכו שהכניסה אליו עולה 500 ין, אפשר לוותר על החלק
הזה.
אחרי הפארק, שטיילתי בו מצפון לדרום, פניתי אל היציאה המזרחית שלו, ממנה מגיעים אל רחוב Harajuku ,אחד
הרחובות הראשיים והמרכזיים של אזור Shibuya.
אם מגיעים בסופי שבוע (כמו היום) הרחוב עמוס הן בתיירים והן במקומיים. 
הרחוב מלא בחנויות של רשתות שונות, מוכרות יותר או פחות מתחומים שונים – ביגוד, בשמים, תכשיטים, מוצרי חשמל ועוד.
בנוסף, האדריכלות ברחוב היא עשירה ומגוונת וכל בניין בו שונה ובעל מאפיינים ייחודיים לו.
בהמשך, הרחוב מצטלב עם רחוב Aoyama ,אליו פניתי לכיוון צפון בשביל להגיע אל Gaien Gingu Meiji ,מתחם גדול שכולל מתקני ספורט כמו האיצטדיון הלאומי של יפן ואיצטדיון Gingu Meiji בו ניתן לצפות במשחקי בייסבול.
כמו כן, המתחם כולל גנים ושדרה שבסופה היכל המשמש לגלרית תמונות זיכרון מתקופת מייג'י של יפן.
לאחר הביקור כאן המשמכתי מזרחה לכיוון פארק אקאסאקה, פארק שבו שוכן בית אירוח של ממשלת יפן עבור דיפלומטים שבאים להתארח בטוקיו. כאן ניתן להתרשם מהגנים ומהארמון עצמו שמשמש לאירוח, שתוכנן בסגנון נאו-בארוק.
הגנים כאן פחות מרשימים לעומת גנים אחרים שביקרתי בהם והתחשב בחוסר זמן יכול להיות שאפשר לוותר על המתחם. האזור שבו ניתן לבקר גם הרבה יותר מצומצם ממה שרואים במפה משום שאזורים מסוימים סגורים לציבור.

הגנים הקיסריים של טוקיו

מכאן המשכתי מזרחה אל הגנים הקיסריים של טוקיו (זוכרים שהייתי באלה של קיוטו?).
הגנים ממוקמים במרכז עיר נוספת שנמצאת בטוקיו – העיר Chiyoda ,גם בה יש אטרצקיות ומוקדים רבים.
הגנים הקיסריים צריכים להיות מרשימים ביותר וגם אתר טוב לחזות בו בפריחת הדובדבן אך לצערי כאשר הגעתי לכאן, השעה היתה כבר 16:00 אחה"צ, כחצי שעה לפני הסגירה כך שלא היה לי כאן זמן רב להנות מהגנים ולכן במקום להכנס, הסתובבתי לאורך תעלת המים שמקיפה את מתחם הגנים.
גם כאן נטועות שדרות של עצי דובדבן רבים ומרשימים. המקום עמוס הן בתיירים והן במקומיים שרוצים להנות מפיקניק לרגלי העצים ושהמוני התיירים מעט מפריעים להם בכך.
בשלב זה של הפריחה היא כבר בסוף השיא שלה ובהרבה מקומות ניתן לראות צמרות עמוסות עלי כותרת ורודים-לבנים אך גם הרבה עלים כאלה שנושרים אל הקרקע.

הגנים הקיסריים של טוקיו

הצגות הקאבוקי

היעד הבא שלי היה לנסות לקנות כרטיס להצגת קאבוקי התיאטרון הקאבוקי-זה שנמצא דרומית-מזרחית לגנים, אז לאחר שהיקפתי את הגנים אל צידם המזרחי, התחלתי ללכת דרומה לאורך שדרות Hibiya ,לכיוון התיאטרון. הדרך שופעת מבני ענק ומגדלים גבוהים ומרשימים.
בהמשך, הדרך מצטלבת עם רחוב Harumi שיש ללכת לאורכו לכיוון מזרח בשביל להגיע אל התיאטרון.
הרחוב הוא אחד מן הרחובות הראשיים של רובע גינזה, הרובע המרכזי של העיר Chou בה אני נמצא עכשיו.
רחוב עמוס מבנים מגניבים, מסעדות, מרכזי קניות וכמובן אנשים רבים – תיירים ומקומיים.
בשלב מסוים לאורך הרחוב, מגיעים להצטלבות שלו עם תחנת Yurakucho ,אחד מהמבנים במתחם התחנה הוא Yurakucho Lumine שמכיל חנויות ואולמות קולנוע אך מה שמעניין הוא אלמנט אחד בחזית המבנה – שעון מחוגים גדול (של סייקו) שבכל שעה עגולה בוקעת ממנו מנגינה, השעון עולה ויוצאות מתוכו כמה בובות מריונטה קטנות שרוקדות ומנגנות, מחזה חביב מאוד שנערך כ-3 דקות שבסופן הבובות חוזרות פנימה והשעון יורד חזרה למקומו.
המשכתי לאורך הרחוב עד שהגעתי אל מבנה התיאטרון שבקצהו המזרחי.

קצת על הצגות הקאבוקי

ההצגות מתקיימות מדי יום ונמשכות בין 4 ל-6 שעות, מי שיש לו כוח וזמן יכול להזמין באינטרנט כרטיס מראש ואז גם להנות מישיבה במקום טוב בשורות התחתונות והקדמיות הקרובות יותר לבמה. אך מי שאין לו זמן או כוח לצפות בהצגת תיאטרון שנמשכת כל כך הרבה זמן יכול לרכוש כרטיס למערכה אחת מבין המערכות של ההצגה – כל הצגה מורכבת מ-3 או 4 מערכות שכל אחת מהן נמשכת כשעה וחצי.
אני לא מצאתי אפשרות לרכוש כרטיס למערכה אחת דרך האינטרנט אז הסקתי שיש לבוא לקנות כרטיס בתיאטרון עצמו.
כאשר מגיעים לתיאטרון, ליד הכניסה ניצב לוח, עליו מוצג לוח הזמנים של המערכות השונות, מתי והאם ניתן לקנות כרטיסים למערכה שעתידה להיות מוצגת. לקראת מערכה ספציפית ניתן לרכוש כרטיסים כשעה וחצי לפני שהיא מתחילה על סמך מקום פנוי וככל שמתקרב מועד תחילת המערכה גדל הסיכוי שיגמרו הכרטיסים למקומות הישיבה ויוותרו רק כרטיסים לעמידה.
כרטיס למערכה בודדת יעלה בסביבות ה-3000 ין (-100 ש"ח) ויכול להיות גם פחות, תלוי במערכה.
הכרטיס שמקבלים אינו מסומן אלא מכיל מספר כלשהו. כאשר באים לפני שההצגה מתחילה (יש לחזור חצי שעה לפני שההצגה מתחילה) סדרנית מסדרת את המבקרים בתורים לפי המספר שמופיע על הכרטיס שכל מבקר קיבל כך שמי שהגיע לקנות כרטיס מוקדם יותר, קיבל כרטיס עם מספר נמוך יותר וממוקם בתור במיקום קדמי יותר וקרוב יותר לכניסה לאולם התיאטרון.
כאשר פותחים את השערים, נכנסים האנשים שקנו כרטיסים למערכה הבודדת כאשר אלו שבקדמת התור נכנסים ראשונים וכך בעצם יכולים להשיג מקום "טוב יותר" לעומת אלו שיכנסו אחריהם.
המקומות הם טובים במידה יחסית בלבד משום שהשורות שבהן יושבים האנשים הן השורות הגבוהות שבמרפסת והמרוחקות ביותר באולם, כך שיש מהן הראות הפחות טובה אל במת ההצגה.
אם רוצים מקום טוב באולם עצמו, בשורות התחתונות והקרובות לבמה, יש צורך לקנות כרטיס להצגה כולה, וכרטיס כזה יעלה בין 10000 ל-20000 ין (בין 300 ל-600 ש"ח) תלוי במיקום.
כך שיחסית לעלות הכרטיס ולעובדה שישבתי במקום גבוה, הצלחתי להתמקם במקום שממנו יכולתי לראות את הבמה והשחקנים טוב ככל שניתן.
ההצגה מועברת ביפנית וכיאה לסגנון הקאבוקי המסורתי, השחקנים מדברים באופן דיבור יחודי, עם הדגשה והארכת צלילים מסוימים, דבר שהאוזן המערבית אינה רגילה לו.
מי שרוצה יכול לרכוש ב-1,500 ין נוספים מכשיר שבו מוצג התרגום של דברי השחקנים עם היערות בנוגע לרקע של סיפור ההצגה. אני הרגשתי שזה עוזר מאוד להבין את ההצגה. בסוף ההצגה יש להחזיר את המכשיר ואז גם מקבלים בחזרה 500 ין מתוך הסכום ששולם עבור המכשיר.
כעבור כשעה וחצי הסתימה המערכה, נהניתי מאוד ויצאתי מהתיאטרון בחזרה מערבה לאורך רחוב Harumi עד לתחנת הרכבת הקרובה שאיתה נסעתי בחזרה לשינג'וקו.

אזור Skycraper

טיול יום להאקונה

היום עזבתי את טוקיו לטובת ביקור בהאקונה, עיר קטנה הנמצאת כשעה וחצי נסיעה דרום-מערבית לטוקיו.

יצאתי בבוקר לאכול ארוחת בוקר באיזיקאיה באחד מהרחובות הסמוכים למלון הקפסולות, ולאחר מכן חזרתי למלון, לקחתי את הציוד שלי ועשיתי את דרכי אל תחנת שינג'וקו.

מהתחנה יש לקחת את הרכבת המעגלית, זאת שאיתה הגעתי לשינג'וקו ביום הראשון, ולנסוע דרומה אל שינאגאווה, מכאן, מחליפים לרכבת JR שנוסעת אל העיר אודווארה הסמוכה להאקונה וכאן מחליפים לרכבת שנוסעת להאקונה.

לחצו כאן – למסלול הטיול שעשיתי בהאקונה.

האקונה

עשיתי את הדרך חזרה לטוקיו כפי שהגעתי, כלומר דרך אודווארה וחזרה לשינגאווה, שהפעם במקום לנסוע ממנה לשינג'וקו, נסעתי לשיבויה, בה אני עתיד ללון בשלושת הלילות שנותרו לי בטיול.

כאשר מגיעים אל תחנת הרכבת של שיבויה, בדומה לתחנת שינג'וקו, מבינים מיד שמגיעים למקום שמהווה מרכז מאוד חזק ומשמועתי עבור העיר, הרכבת מגיעה עמוסה לתחנה, גם ירדו ממנה הרבה מאוד אנשים אך מיד אחריהם גם יעלו המון אנשים, וגם התחנה עצמה על נתיביה השונים תהיה עמוסה לעיפה באנשים שיעשו את דרכם או בתוכה אל קוי הרכבת השונים שמצטלבים בה או החוצה ממנה.

 

מתחם תחנת שבויה טוקיו

כל מתחם התחנה הוא גדול מאוד וישנן עשר יציאות ממנו אל מקומות שונים בסביבת התחנה. בכל פעם שנסעתי אל התחנה וממנה לא יכלתי להמנע מללכת בה לאיבוד ולקח לי זמן עד שמצאתי את הרכבת שאני צריך או שלא בהכרח יצאתי מהיציאה הנכונה והייתי צריך ללכת כברת דרך אל המקום מחוץ לתחנה שאליו רציתי להגיע.

מתחם התחנה כולל כמובן גם חנויות, מסעדות ואיזיקאיות רבות בכמות שעולה על התחנות הראשיות בערים כמו קיוטו או אוסקה. מחוץ לתחנה נמצאת תחנת האוטובוסים הראשית של שבויה על רציפיה הרבים ומעבר לה, הרחובות הראשיים שמסתעפים ממנה ואליה.

מלון בטוקיו בעיר שיבויה

מכאן הלכתי לכיוון המלון שלי, APA Hotel Shibuya Dogenzakaue, באזור הדרום-מערבי יותר של העיר בשביל לשים בו את הציוד שלי ולהתחיל לטייל. מאחר שהגעתי בצהרים אז עדיין לא יכולתי לעשות צ'ק אין ולהכנס לחדר אז השארתי את התיק אצל עובדי הקבלה שנעלו אותו עם תיקים של אורחים אחרים.

קצת על המלון – המלון ממוקם באזור הדרומי יותר של שיבויה, כ-7 דקות הליכה מתחנת הרכבת, ונמצא ברחוב עמוס בחנויות, בתי קפה ועוד אטרקציות. הייתי בחדר ליחיד שהיה קטן (כמו שמתאים ליפנים) אבל נעים. מיטה גדולה ומרווחת שעליה חיכתה לי יוקאטה מקופלת (חלוק הרחצה המסורתי) ומעליה עגור קטן מקיפולי נייר שהעלה לי חיוך על הפנים. היתה גם טלוויזיה שיכולתי לזפזפ בה ולהנות מהתוכניות המשוגעות של היפנים. 

מכאן יצאתי שוב צפונה לכיוון מרכז העיר, עצרתי לאכול ארוחת צהרים באחת מהמסעדות הרבות שלאורך הרחוב. 
המסעדה שנכנסתי אליה היתה מסעדה שמגישה קונקאטסו וגיוקאטסו – סוג של שניצל מבשר בקר או חזיר (בהתאם למה שמזמינים) המוגש חתוך לפרוסות, שכן יש לאכול אותו עם מקלות, יחד עם סלט כרוב, קערת אורז וקערת מרק, ושלל רטבים שניתן לטבול בהם את פרוסות הבקר.

צומת שיבויה

 

אחרי שסיימתי את הארוחה, המשכתי צפונה לכיוון מרכז העיר ובעצם לאזור שנמצא בסמוך לתחנה המרכזית של שיבויה.
כאן נמצאת הצומת המפורסמת של שיבויה. הצומת מוצגת בהרבה סרטי תדמית של טוקיו, והרבה סרטים אמריקאים שמצולמים ביפן בדר"כ יכללו סצינה שמצולמת בצומת הזאת. זו אחת מהצמתים העמוסות ביותר בעולם והערכות אומרות שעוברים בה יותר מאלפיים איש בכל פעם שהרמזורים מתחלפים ומאפשרים להולכי רגל לחצות.

אין ספק שהצומת עמוסה מאוד אך חלק ניכר מהאנשים שעוברים בה בכל פעם הם תיירים שבאים לחוות את החצייה, מצלמים את תהליך החציה או עומדים באחת מפינות הצומת ומצלמים משם את האנשים שחוצים אותה.

מכל עברי הצומת ישנם מרכזי קניות גדולים אשר על חלקם מתנוססים מסכי ענק שעליהן תתחלפנה פרסומות שחלקן יהיו מלוות בקולות ובמוזיקה שישמעו בכל רחבי התחנה ויוסיפו לאווירה הרועשת והשמחה שבה. ניתן להכנס אל אחד ממרכזי הקניות ולעלות לקומה השישית שלו, ממנה יש תצפית בתשלום לכיוון התחנה, לחילופין, ניתן לעלות אל הסטארבאקס שבאחד מהמבנים האחרים, לקנות קפה ולנסות לתפוס מקום ליד החלון הגדול המשקיף אל הצומת ולשתות בזמן שמסתכלים על העוברים ושבים. יש לצאת מנקודת ההנחה שעל האופציה הזאת חושבים רוב התיירים שבאים לכאן ולכן גם יהיה עמוס מאוד וגם יהיה קשה מאוד למצוא מקום המשקיף אל הצומת. בכל מקרה, סניף הסטארבאקס הזה נחשב לאחד מסניפי הרשת העסוקים ביותר בעולם.

צומת שיבויה

פסלו של האצ'יקו

בצד הנגדי של הצומת, נמצא פסל לזכרו של האצ'יקו, כלב האקיטה המפורסם שחי כאן הרבה שנים.
האצ'יקו נהג ללוות את בעליו, מרצה באוניברסיטת טוקיו, בכל בוקר אל תחנת שיבויה, שם היה מחכה לו שישוב מהאוניברסיטה ואז היה הולך איתו בחזרה הביתה. כך נהגו לעשות מדי יום עד שיום אחד לקה המרצה בשבץ בזמן הרצאה ונפטר. מאז האצ'יקו לא הפסיק לפקוד את תחנת הרכבת וחיכה שאולי בעליו יחזור. כך חיכה במשך 10 שנים, כאשר הוא מושך את תשומת ליבם של העוברים ושבים בתחנה שהיו מאכילים אותו מדי פעם עם דגש על הגנן של המרצה שנפטר, שהתגורר בסמוך לתחנה והקפיד לטפל בהאצ'יקו לאורך השנים. בשנת 1934 הוצב בצומת הפסל המפורסם לכבודו של האצ'יקו כסמל לנאמנות של הכלב לבעליו. שנה לאחר מכן, בשנת 1935 האצ'יקו נפטר, ומאז ועד היום ב-8 לאפריל מתקיים בצומת טקס לזכרו בו מניחים זרי פרחים על הפסל.

מעבר לצומת עצמה, ישנן חנויות רבות גם ברחובות המסתעפים ממנה וניתן להכנס אליהן ולהתרשם – חנויות ענק של בגדים, ספרים, צעצועים ושאר ירקות.

 

מזג האויר היה מעט גשום אז המשכתי להסתובב בעיקר במתחמים הסגורים, בין החנויות ובין בתי הקפה שבסביבה, אכלתי ארוחת ערב באחת האיזיקיות בסביבה ולאחר מכן, חזרתי לנוח בבית המלון.
יום למחרת היה מזג אויר נעים ויפה. התחלתי בשיטוט ברחובות של מרכז העיר שיבויה, שם אכלתי ארוחת בוקר באחד מבתי הקפה, ומשם המשכתי צפונה.

פארק יויוגי

צפונית למרכז העיר נמצא פארק יויוגי, שבחלקו הצפוני כבר ביקרתי כמה ימים קודם לכן (האזור בו נמצא מקדש Meiji) אך כעת הסתובבתי באזור הדרומי שלו. באזור נמצא מתחם של תאגיד השידור הבינלאומי של יפן NHK וכפר האולימפיאדה של טוקיו משנת 1964, בו ניתן לראות את הגימנסיון הספירלי של האדריכל קנזו טאנגה. בהמשך, ישנם שבילי הליכה ומדשאות שנחמד מאוד להסתובב בהם. מסתובבים כאן בעיקר מקומיים אך ניתן גם לראות תיירים פה ושם.

מבנה מרשים בטוקיו

מכאן מגיעים להצטלבות עם תחנת האראג'וקו ורחוב הראג'וקו אך מאחר שכבר ביקרתי בחלק הזה שלו, המשכתי צפונה עד לתחנת האראג'וקו-מאה. עם התחנה הזו מצטלב רחוב Takeshita, רחוב צבעוני מאוד שלאורכו חנויות רבות של מזכרות, צעצועים, ממתקים ועוד דברים כיפים. יש כאן דוכן של צמר גפן מתוק ענק בשלל טעמים וצבעים שהרבה תיירים באים לנסות.

הרחובות הצדדיים מאוד ססגוניים גם הם וניתן למצוא בהם חנויות רבות ומגוונות של כל מיני אביזרים ביתיים נחוצים יותר או פחות לצד חנויות אופנה ובתי קפה.

מכאן חזרתי לרחוב האראג'וקו, שהיום (יום ג') היה פחות עמוס מבפעם הקודמת שביקרתי בו (יום שבת), כך שעבורי היה נעים יותר להסתובב בו עכשיו ויכולתי להרשות לעצמי לעצור מדי פעם ולהתרשם מהמבנים השונים שלאורך הרחוב בלי לחשוש שאני מפריע לאנשים להמשיך בהליכה.

אם בפעם הקודמת עצרתי בהצטלבות עם רחוב Aoyomi, הפעם המשכתי לחלק הרחוב שממשיך אחריו, כאן יש מבנים רבים נוספים שניתן להתרשם מהם של אדריכלים כמו טדאו אנדו או קנגו קומה. ניתן למצוא ברשת מפות של האזור בהן מסומנות נקודות ציון אדריכליות של האדריכלים השונים.

מכאן הלכתי אל תחנת הרכבת הקרובה ונסעתי אל האזור המערבי יותר של טוקיו.

פארק Inokashira

ירדתי בתחנת Kichijoji, הממוקמת בין העיר Musashino  והעיר Mitaka, שתי ערים נוספות המרכיבות את טוקיו.
כאן נימצא פארק גדול בשם Inokashira, פארק גדול המורכב ממתחמים שונים שניתן לבקר בהם כאשר המוקד הראשי הוא אגם גדול בחלקו המזרחי. מכל עבריו של האגם ממוקמים עצי דובדבן שמוסיפים המון למראה המקסים של האגם עם פריחתם הורודה. בשלב זה כבר חלק מהעצים נמצאים בשלב הנשירה כך שגם מי האגם נצבעים בצבע הורוד של הפרחים. בתוך האגם ישנן סירות רבות דמויות ברבור שמבקרים רבים שטים בהן לאורכו ולרחובו של האגם ומקומיים רבים עורכים פיקניקים מסביב לו.

 

Inokashira פארק טוקיו

מדרום לפארק נמצא גם מוזיאון שהייתי מאוד סקרן לבקר בו – המוזיאון של סטודיו ג'יבלי. לאלו שלא מכירים, מדובר בסטודיו מאוד מפורסם של סרטי אנימה שפעיל כבר כמה עשורים, חלק מסרטיו נשארו מוכרים רק ביפן אך חלק מהם זכו גם להכרה במערב כמו הטירה הנעה או הנסיכה מונונוקי וכמובן השכן הקסום טוטורו – היצור דמוי חתול השמן שמהווה הסמל של הסטודיו (כמו שמיקי מאוס מהווה עבור אולפני דיסני).

מי שמעוניין לקנות כרטיס כניסה למוזיאון, צריך לעשות זאת ביום העשירי לחודש שלפני הביקור שלו ביפן, כלומר, אם התכוונתי לבוא לבקר במוזיאון בחודש אפריל, עליי לקנות כרטיס בעשירי למרץ. הכרטיסים משוחררים לקניה בשעה עשר בבוקר שעון יפן (כלומר ארבע לפנות בוקר שעון ישראל), והם נחטפים במהירות כך שאם לא קמים בזמן, לא מספיקים לקנות כרטיס. יש לבחור את התאריך שבו מעוניינים לבוא לביקור ואת השעה שבא רוצים לבוא – ישנן ארבע אפשרויות בין 10 בבוקר ל-4 אחה"צ. עוד עדות לכך שטיול ביפן צריך להיות מתוכנן מראש ולא יכול להיות ספונטני.

למרות שלא היה לי כרטיס עדיין הייתי סקרן לראות איך המקום נראה מבחוץ אז רק הסתובבתי מסביב למתחם ואז המשכתי אל יתר המתחמים של הפארק.

אחרי השהיה בפארק, חזרתי אל תחנת הרכבת ונסעתי חזרה מזרחה בשביל לבקר בעיר נוספת – העיר נאקאנו.

מתחם Nakano Broadway

צפונית לתחנת הרכבת, נמצא אזור מרכז העיר, המלא בחנויות ומסעדות ובחלקו הצפוני יותר נמצא מתחם שנקרא Nakano Broadway. זהו מתחם גדול של חנויות רבות המוקדשות כולן לאנימה, בהן ניתן למצוא בובות וצעצועים רבים בגדלים שונים של דמויות מוכרות יותר או פחות, כמו גם חנויות שמוכרות חוברות מנגה, חנויות של משחקי מחשב, דיסקים של הסדרות השונות, חולצות ומזכרות אחרות. בחלק מהחנויות גם יתנגנו ברמקולים מנגינות ושירים מסדרות שונות, דבר שעוזר להכנס לאווירה. 
כמו כן, ישנם גם מתחמים של משחקי וידיאו כיאה למקום מהסוג הזה.

לאחר שהסתובבתי בתחם הלכתי לאכול במסעדת קארי שהיתה ברחוב הראשי, ממנו חזרתי דרומה אל תחנת הרכבת ונסעתי חזרה לשיבויה. כאן הסתובבתי עוד קצת במרכז וחזרתי לנוח במלון.

מתחם Nakano Broadway​

היום מזג האויר היה פחות נעים – עננות וטפטופים של גשם שנמשכו לסירוגין לאורך כל היום.

Tokyo Skytree

למרות זאת, החלטתי לבקר בעץ השמים – Tokyo Skytree, מגדל תצפית הממוקם בעיר סומידה שבאזור המזרחי יותר של טוקיו. בגובה 634 מ', הוא בעל התואר המגדל הגבוה ביותר בעולם (נכון לכתיבת שורות אלו) והסטרוקטורה השניה בגובהה בעולם אחרי בורג' חליפה. אומנם יש להחליף רכבת בדרך אך הרכבת השניה מגיע לתחנה שנמצאת ממש כמה עשרות מטרים ממתחם המבנה.

למרות מזג האויר, קיוויתי שאולי הוא ישתפר מעט עד שאגיע אך לא כך היה, יצאתי מהתחנה ועדיין היה מעט גשום אך לא רק זה, אלא גם היה הרבה אובך שאפילו לא איפשר לראות את קצהו של המגדל. המתחם, שכולל חנויות מזכרות (אחת של סרטי ג'יבלי) ומסעדות (אחת מיועדת לכלבים), היה ריק כמעט לגמרי. אני מניח שכאשר מזג האויר מאפשר לעלות למעלה ולראות את התצפית, המקום עמוס במבקרים.

מכאן המשכתי להסתובב עוד קצת במתחם ואז הלכתי מערבה, אל פארק סומידה. פארק גדול עם שבילים, עצים וצמחים שונים. נמצא בחלק המערבי של העיר, ממש על גדות נהר סומידה המפריד בין בין סומידה לבין הערים האחרות במרכז טוקיו.

מגדל הקפסולות Nakagin

מכאן נסעתי דרומה אל העיר צ'ו (פירוש שמה הוא העיר המרכזית, בגלל מיקומה במטרופולין של טוקיו), בשביל לבקר בכמה מהגנים שבאזור. בדרך לגנים ציפתה לי הפתעה – מגדל הקפסולות Nakagin, בניין שתכננתי ללכת לראות אך לא ידעתי שהוא ממוקם כאן ושאראה אותו בדרך לגנים. בניין Nakagin מפורסם בהיותו מגדל הקפסולות הראשון שנבנה ביפן ב-1972 והוא תוצר של תפיסה אדריכלית שנקראת מטבוליזם, כלומר זמניות של הארכיטקטורה וההשתנות שלה עם הזמן. במקרה של הבניין, הוא אמור היה לספק קפסולות בתור מקומות לינה ועבודה לאנשים לתקופות קצרות כאשר את הקפסולות היה ניתן להזיז ולשנות את מיקומן מסביב לליבת המבנה בהתאם לצורך. הדבר לא היה פשוט כל כך ועם הזמן נזנח הרעיון של שינוי מיקום הקפסולות והבניין נשאר בתצורה קבועה כבר כמה עשורים. בנוסף, הוא נעטף ברשת שנועדה למנוע מיונים להתמקם בנישות שנוצרו בין הקפסולות וללכלך את המבנה.

גנים בטוקיו

המשכתי אל גן Hamarikyu, גן שהוא בעצם אי התחום מכל עבריו במי נהר סומידה. אני רק ראיתי את הגן מהעבר השני של הנהר משום שלא הצלחתי למצוא נקודה שבה יש גשר שמאפשר להגיע אל הגן עצמו. בגלל מזג האויר לא המשכתי לחפש נקודת מעבר ופשוט המשכתי דרומה אל פארק Kyu Shiba הסמוך לכאן. גן יפה עם אגם במרכזו ועצים שונים, ביניהם עצי דובדבן ושזיף שנמצאים כעת בשלהי הפריחה שלהם. אחד המקומיים שהסתובב כאן אפילו התחיל באדיבותו להסביר לי מעט על עצי הדובדבן מאחר שראה שאני מתעניין בהם.

לאחר השיטוט בגן, עברתי מערבה יותר אל פארק Shiba, פארק גדול שבמרכזו מקדש Zojo-ji, מקדש שינטו גדול ומרשים. במתחם ישנן גם שיירות ארוכות של פסלונים דמויי ילדים שהיפנים מלבישים ומקשטים בתור מחווה של כבוד על כך שהם שומרים על ילידיהם ומעניקים להם בריאות.

סמוך למתחם, נמצא מגדל טוקיו, שבגובה 333 מ' הוא המבנה השני בגובהו ביפן וניתן לחזות בו ממרחק רב מהפארק. 
מאחר שמזג האוויר נותר מעונן לא היה טעם לעלות למעלה ולראות את  הנוף.

Midtown טוקיו

מערבה מכאן, נמצא רובע Roppongi ואזור Midtown Tokyo שבמרכז העיר מינאטו, אזור שוקק וצבעוני, מלא באטרקציות ומקומות בילוי. אחרי הסתובבות קצרה כאן המשכתי אל היעד שלשמו פניתי לכאן, וזהו מרכז האומנות הלאומי של טוקיו. 
המבנה עצמו מרשים מאוד, הוא תוכנן ע"י האדריכל קישו קורוקאווה, האמון גם על מגדל הקפסולות Nakagin שביקרתי בו מוקדם יותר היום. בעיקרון הכניסה למבנה היא בחינם, אך הכניסה לכל אחת מן הגלריות שבתוכו תעלה 700 ין, רבים מהאנשים לא נכנסים לגלריות, לראות את עבודות האומנות אלא נכנסים רק בשביל להסתובב ולהתרשם מהחלל הראשי של המוזיאון שלכשעצמו הוא המרשים מאוד.

תערוכת Borderless Teamlab

 

אחרי הביקור במוזיאון, הגיע הזמן ליעד המרכזי של היום, והוא תערוכת Borderless Teamlab.
תערוכה של מיצגים דיגיטליים במוזיאון הדיגיטלי הראשון מסוגו בעולם.
המוזיאון ממוקם על האי Odaiba, אי מלאכותי בתחומי העיר Koto שבטוקיו.
האי הוא עולם ומלואו ויש בו המון מוקדי בידור, קניונים, טיילות ומרכזי תערוכות. ניתן לבלות כאן שעות רבות אך השעה כבר היתה שעת אחר צהרים ונותרו רק כשעתיים לתערוכה שלשמה באתי לפני שהיא נסגרת. התערוכה עצמה היא אחת המוכרות ביפן וכמעט אין תייר שמגיע לטוקיו ולא בא לראות את התערוכה הזאת. ניתן לקנות כרטיסים במקום אך זהו סיכון שלא כדאי לקחת משום שניתן להזמין כרטיסים באתר האינטרנט של המוזיאון ומאחר שרוב האנשים עושים זאת בשביל להבטיח את מקומם ביום מסוים, לפעמים לא נשארים כרטיסים למכירה בקופות באותו היום.
התערוכה מרהיבה, מלאה במיצגים המאירים את חללי התערוכות החשוכים בשלל אורות צבעוניים המוקרנים על הרצפות ועל קקירות המוזיאון וממחישים חיות שונות ההולכות במזדרונות, מפלי מים שוצפים, פרחים פורחים והכל מלווה במנגינות נעימות שגרומות למבקר להרגיש שהוא הגיע לסוג של יער קסום. חלק מהמיצגים נצאים בתוך חדרים שיש לעמוד בתור אליהם, תור שיכול להמשך כמה דקות טובות, אז על חלק מהם ויתרתי בשביל לחוות את המיצגים הנגישים יותר. כרטיס למבוגר עולה 3,200 ין ובעיניי התערוכה שווה את הכסף.
ביליתי כאן עד שהמוזיאון נסגר ואחר כך הסתובבתי עוד קצת באזור של המוזיאון לפני שעזבתי את האי וחזרתי לאזור שיבויה.

הדרך אל האי וממנו נעשית על גבי רכבת ייעודית שלוקחת נוסעים מאזור החוף, דרך הנמל, ואל רצועת האיים המלאכותיים, שאודאיבה הוא אחד מהם. הרכבת נעה באופן אוטומטי ואין לה נהג כלל.

 

כשחזרתי לשיבויה, הסתובבתי קצת בשכונות שבאזור הדרומי, סתם בשביל לראות את האזור שמאופיין בעיקר במבני מגורים נמוכים, לא משהו מיוחד, ואחר כך חזרתי לאזור המרכז. הסתובבתי קצת והלכתי לישון מוקדם משום שלמחרת אני צריך לקום מאוד מוקדם ולנסוע אל שדה התעופה נאריטה.

זהו היום האחרון שלי ביפן והוא בעmם נוצל לטיסה חזרה לארץ. יצאתי מהמלון בסביבות 5 בבוקר ועשיתי את הדרך אל תחנת שיבויה. בשעה זו, המתחם של התחנה היה שקט מאוד וכמעט ולא היו בו אנשים בהשוואה לשעות המאוחרות יותר שבהן התחנה עמוסה באנשים.

בשביל להגיע לשדה, יש לקחת את הקו הטבעתי – ימאנוטה אל תחנת ניפורי, שם קונים כרטיס לרכבת ה-Skyliner הנוסעת במיוחד אל שדה התעופה. הרכבת יוצאת מטוקיו ונוסעת ישירות אל שדה התעופה, שם ישנן שתי תחנות, אחת לטרמינל 2 ו-3 ואחת לטרמינל 1. אם לא יודעים מראש מאיזה טרמינל יוצאת הטיסה שאליה צריך לעלות, ניתן להסתמך על הכרוז ועל המידע המוצג על המסך בקרון המציין לאילו מדינות טסים מכל טרמינל. מתחנת הרכבת מגיעים ישר לטרמינל ושוב חווים את השירותיות האדיבה של היפנים שמשתדלים שהנוסע יגיע בקלות רבה ככל האפשר מנקודה לנקודה בשדה.

כך סיימתי את טיולי ביפן, כשבעודי נמצא בשדה התעופה אני מתחיל להרגיש געגוע ורצון לחזור אליה לביקור נוסף שאני בטוח שעוד יתקיים בעתיד. 

את הפוסטים בסדרה על יפן כתב אייל אלרון. 
אייל הוא אדריכל שמתעניין בתרבויות מיוחדות, מוזיאונים, סרטים מצויירים ובפריחת הדובדבן.

אייל אלרון

לפוסטים נוספים מהטיול של אייל ביפן – לחצו כאן.

יש לכם טיול ממש מגניב שעשיתם ואתם רוצים לפרסם אותו ברשת?
צרו איתי קשר ונבדוק אופציה לפרסום אצלי בבלוג.

שתמיד נטייל,
שיר ים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נעים להכיר..
שיר ים פסקה

שמי שיר-ים ואני בעלת הבלוג צ'ק אין-אאוט. בבלוג אני מתעדת את הטיולים שלי בארץ ובעולם.
בבלוג תוכלו למצוא הרבה המלצות מה לעשות בכל יעד, אטרקציות מגניבות, מקומות לינה שווים, סיורים מגניבים, מסלולי טבע שלא כדאי לפספס, מסעדות עם אוכל צמחוני ועוד המלצות שוות.
בנוסף אני כותבת גם הרבה טיפים על תכנון טיול והוזלת עלויות.

_____________________________________
שירותים של בלוגרית טיולים
ציוד טיול לחו"ל
טיפים להוזלת עלויות טיול
_____________________________________
_____________________________________
_____________________________________

רוצים טיפים שווים?

יאללה, שלחי לי לאימייל...

דילוג לתוכן