כבר כמה שנים שמקסיקו היא יעד שסיקרן אותי לטייל בו. לא רק חופשה של בטן גב באזור החופים הקאריביים כמו שעושים הרבה ישראלים שטסים לשם אלא גם. רציתי לראות מקום רחוק, מקום עם היסטוריה ותרבות שונים ממה שאנחנו לומדים עליו ומכירים מהיום יום שלנו במזרח התיכון ואזור אירופה הקרוב אלינו. רציתי לבקר במקום שאיננו בהכרח יעד פופולרי בקרב ישראלים שכן רוב מי שהכרתי שעשה טיול אחרי צבא ערך אותו או במזרח הרחוק או בדרום אמריקה ונראה שמעט מאוד אנשים שדיברתי איתם על זה טיילו באזור של מרכז אמריקה.

לאחר שהשתחררתי ממילואים החלטתי שבהזדמנות הראשונה אני מוציא את הטיול הזה שישב אצלי בחלק האחורי של הראש, אל הפועל. רציתי עוד יותר לבלות זמן מה במקום מרוחק ולנקות את הראש מהחוויות של השנה וקצת האחרונות.

בקשר לאופי הטיול, רציתי לשלב גם טיול שבו אחווה את הערים, התרבות וההיסטוריה הייחודיים של מקסיקו ולצד זאת גם חופשת בטן גב בחופים הקאריביים.

אם המידע וההמלצות שמעניינים אתכם הם בקשר לחופים, תצטרכו לדלג לשליש האחרון של הטיול, בו טיילתי באזור הקריבי של מדינת קווינטנה רו. אך את השבועיים וקצת הראשונים ביליתי באזורים יותר עירוניים והיסטוריים והמידע וההמלצות שלי בחלק הזה הם לגביהם.

טיסה מישראל למקסיקו דרך פריז

כרטיס הטיסה ל-2 הטיסות יחד עלה 456$ (1,730 ₪) כשטיסת אלעל לפריז יצאה מנתב"ג ב-13:50 והגיעה לפריז בשעה 17:00 שעון פריז (כ-5 שעות טיסה), שם המתנתי כ-6 שעות לטיסת ההמשך למקסיקו של חברת Aeromexico שיצאה מנמל התעופה דה גול בשעה 23:00 והגיעה למקסיקו סיטי כעבור כ-12 שעות ביום למחרת.

הגעה למקסיקו סיטי וטיול במרכז העיר ההיסטורי

הטיסה נחתה בנמל התעופה הבינלאומי של מקסיקו סיטי בסביבות השעה 6:00 בבוקר שעון מקסיקו סיטי (שעה 14:00 אחה"צ שעון ישראל), לאחר איסוף הכבודה מהמסוע נדחסים עם נוסעים מטיסות נוספות בצוואר בקבוק אל עמדת בידוק שבה סורקים את המזוודות לפני היציאה מהשדה, דבר שלוקח זמן.

מהשדה לעיר מקסיקו סיטי ניתן לקחת אוטובוס מרציף יעודי שמפאת עייפות וחוסר אוריינטציה לא הצלחתי למצוא אותו אז בסוף לקחתי מונית. ממש ביציאה מהשדה ישנם המון דלפקים שמיועדים להזמנת מוניות מורשות. חשוב לוודא שמדובר במוניות מורשות מפני שבאזור מקסיקו סיטי יש גם נוכלים שמתחזים לנהגי מוניות.

נסיעה במונית עלתה כ-700 פסו, כלומר כ-120 שקל (שקל אחד שווה בערך 5.7 פסו מקסיקני) ונמשכה כ-50 דקות בגלל שכשיצאתי מהשדה השעה כבר היתה 7 בבוקר שגם במקסיקו זו שעת העומס בה מתחילים הפקקים וככל שהתקרבנו למרכז העיר כך התנועה נעשתה עמוסה יותר.

לקראת השעה 8:00 הגעתי עם המונית למלון Hotel Canada  שסגרתי מראש באתר בוקינג (דרך הקישור שמופיע כאן באתר הבלוג), המלון ממוקם בשדרת Avenida 5 de Mayo החוצה את המרכז ההיסטורי של העיר ממזרח למערב, אף על פי שהכניסה למלון היא מסמטה צדדית שבה פורקים סחורות וישנים כמה הומלסים, דבר שקצת העכיר עבורי את האווירה הראשונית אבל רק קצת כי בכל זאת די ציפיתי לזה ממקסיקו סיטי. בגלל השעה המוקדמת יכולתי רק לפרוק ולהפקיד את המטען שלי ולבצע צ'ק אין ניתן היה לעשות רק מהשעה 10 (ככלל, השעה בה ניתן להתחיל לבצע צ'ק אין היא 12 בצהרים אך בגלל שהודעתי מראש שאגיע בשעה מאוד מוקדמת וביקשתי מראש לבצע צ'ק אין מוקדם, הם הכינו את החדר מוקדם יותר לכך שאוכל להכנס אליו). עלות 4 לילות במלון קנדה: 6,213.33 פסו מקסיקני כולל ארוחת בוקר (כ-1,090 ₪ סה"כ, כ-273 ₪ ללילה)

בינתיים התחלתי להסתובב בסביבה הקרובה למלון – שדרת 5 במאי מקשרת בין שני מוקדים מרכזיים בעיר – בקצה המזרחי שלה נמצא הסוקאלו Zócalo הכיכר המרכזית של העיר התחומה בין מבני הפרלמנט, הארמון הלאומי והקתדרלה הראשית של העיר, ובקצה המערבי שלה – ארמון האומנויות היפות Palacio de Bellas Artes והפארק העירוני הראשון של העיר.

מאחר שמקסיקו סיטי ממוקמת על רמה בגובה של כ-2,200 מטר מעל פני הים, חשבתי שיהיה בה קר מאוד, אך יתכן שבגלל שזוהי העונה היבשה והחמה יותר, מזג האויר בשעת בוקר מוקדמת היה בסך הכל נעים – מעט קריר אך הרבה פחות ממה שציפיתי וככל שהתקרבתי לשעת הצהרים כך נעשה חם יותר.

התחלתי מלראות את אזור הכיכר המרכזית, המכונה גם כיכר החוקה, וממנה המשכתי לרחובות הסמוכים כאשר אני עושה את דרכי מעט החוצה משכונת המרכז ההיסטורי בשביל לחוות מעט את האזורים הפחות יפים של העיר. הרחובות הללו מאופיינים בהרבה דוכני רחוב וחנויות שמספקות הרבה סחורות כמו צעצועים ואביזרים לבית ובאופן כללי די קיבלתי שם את התחושה שיש לי כשאני מסתובב באזור התחנה המרכזית בתל אביב, כך שאין כל כך מה לראות בהם אם מחפשים אטרקציות או סביבה נעימה לתיירים אלא רק למי שרוצה להרגיש את האזורים האותנטיים שבהם חיים התושבים.

מאחר שהייתי מאוד עייף מכל הדרך ומהטיסות למקסיקו, לאחר כשעתיים עצרתי וחזרתי למלון, לאחר שמסרו לי את המפתח לחדר הלכתי לנוח בחדר עד 12:00 בצהרים ולאחר שנטענתי מעט באנרגיות, יצאתי שוב לטייל.

הפעם הלכתי לכיוון מערב, אל עבר ארמון האומניות היפות, הארמון משמש כיום גם כהיכל תרבות עם אולמות לקונצרטים וגם למוזיאון שמציג תערוכות קבועות ומתחלפות של אומנים מקסיקנים שונים  כאשר על הקירות הפאטיו מוצגים ציורי מוראל – ציורי קיר ענקיים ומרשימים המציגים אירועים שונים בהיסטוריה של העמים והתרבויות העתיקות של איזור מרכז אמריקה.

מהארמון המשכתי אל הפארק העירוני הסמוך, פארק גדול ומאוד נעים להסתובבות גם ביום וגם בלילה, הכולל כרי דשא, שבילים המצטלבים אחד עם השני ובכך מקלים על הנגישות בין חלקי הפארק, ספסלים רבים ומזרקות. משם המשכתי לטייל ברחובות העיר לכיוון מערב עד שהגעתי לכיכר גדולה שבמרכזה נמצא מונומנט המהפיכה, מבנה גדול ומרשים הבנוי בצורת קשת הנשענת על 4 רגליים ובראשה כיפה גדולה, מבנה זה נבנה כדי להנציח את המהפיכה שהתרחשה במקסיקו בתחילת המאה ה-20 וכיום הוא משמש מוזיאון שמוקדש למאורעות המהפיכה, כמו גם נקודת תצפית על העיר מחלקו העליון, אליו מגיעים במעלית יעודית ושם אפשר גם לשבת בבית קפה שהוקם שם.

מכאן המשכתי דרומה עד שהגעתי לאחת הכיכרות שניצבות בהצטלבויות עם שדרות המהפיכה והתחלתי ללכת בחזרה לכיוון בית המלון דרך השדרות.

שדרות המהפיכה הן מהשדרות המרכזיות של העיר, מקשרות בין איזור  Tlateloco שבצפון-מזרח בעיר למתחם Chapultepec שברום-מערב (מצתחמים שביחס לכלל העיר עדיין נמצאים באיזור היחסית מרכזי שלה). הן רחבות מאוד וכוללות גם מספר נתיבי נסיעה דרומה וצפונה וגם מדרכות רחבות מאוד להולכי רגל. לאורכן ניצבים מבנים גבוהים ומרשימים מאוד שנבנו בעשורים האחרונים, חלקם משמשים את בתי המלון המפוארים יותר שניתן למצוא בעיר וחלקם משמשים למשרדים של חברות שונות. לאורך הדרך מגיעים להצטלבויות עם אנדרטאות שונות, מיצבים של תערוכות, רחובות עמוסי דוכנים ועוד.

הלכתי לאורכן עד שהגעתי להצטלבות עם שדרות חוארז שבמרכז העיר, אלו השדרות שתוחמות את הפארק המרכזי מדרום לו ואז הלכתי בהן חזרה מזרחה, הסתובבתי עוד קצת במרכז ההיסטורי עד שהרגשתי גמור מעייפות וחזרתי למלון. הלכתי לישון בסביבות 20:00 בערב כשאני עדיין מרגיש כאילו אני בישראל שבה השעה כבר היתה 4 לפנות בוקר. אגב מבחינת הטמפרטורה בשעות הערב – מזג האויר היה נעים ומכיוון שהלכתי הרבה אפילו היה לי מעט חם.

מקסיקו סיטי – מתחם Chapultepec והמוזיאון האנטרופולוגי

בגלל שהלכתי לישון מאוד מוקדם (לפי השעון המקומי) יצא שהתעוררתי גם מאוד מוקדם, בסביבות 4 לפנות בוקר (כשבישראל 12 בצהרים), אז המשכתי לשכב במיטה עד שהבוקר עלה – בתקופה הזו במקסיקו השמש זורחת בסביבות 7 בבוקר, אירגנתי את הדברים שלי ויצאתי למסעדה שעל גג המלון לאכול ארוחת בוקר.

עכשיו בואו נכיר כמה מהמאכלים שיש במטבח המקסיקני בארוחת הבוקר, מלבד הדברים שאנו מכירים כמו ירקות, ביצים, ריבות וכו', ישנם כמה דברים מאוד ייחודיים למטבח הזה. מאכל שמאוד מקובל  לאכול בארוחות הבוקר ושאני עתיד עוד לפגוש בארוחות בוקר רבות בטיול הוא ה-Chilaquiles – חתיכות של טורטיות או נאצ'וס שבושלו ברוטב ונעשו מעט רכות, מעורבבות עם רוטב סלסה אדום או ירוק (האדום חריף יותר), קרם, חתיכות בצל סגול ולפעמים גם ביצים או חתיכות חזה עוף. בעיניי היה מאוד טעים למרות שהיה לי מאוד מוזר לאכול אוכל חריף לארוחת בוקר.

בנוסף ניצבת על שולחן הבופה גם קדרה קטנה בה רוטב אדום נוסף שניתן לפזר על האוכל ולהוסיף עוד לרחיפות.

מאכל פופולרי נוסף הוא הפריחולה -frijole – שהוא ממרח של שעועית שחורה אליו מוסיפים שום, בצל, תבלינים ופרורי גבינה לבנה מעל. גם טעים מאוד בעיניי.

לאחר הארוחה, לקחתי את התיק מהחדר ויצאתי לטייל.

התחלתי מלהסתובב שוב במרכז העיר כשאני הולך באופן שרירותי בין הרחובות המצטלבים ונותן לעצמי "ללכת לאיבוד", עד שיצאתי מגבולות המרכז ההיסטורי מדרום לו בגבול שבינו לבין שכונת Doctores, אז צעדתי לאורך הרחוב הראשי Isabel la Catolica עד שהגעתי לשכונת חוארז, שכונת מגורים חמודה עם רחובות צרים יחסית עם כל מיני עסקים ובתי קפה,. שמות הרחובות כולם נקראים על שם ערים אירופאיות שונות כמו לונדון או המבורג. שם עצרתי לאכול משהו לצהרים ואז המשכתי צפונה מהשכונה אל שדרות הרפורמה שחוצות אותה. הפעם המשכתי דרומה לאורך השדרות עד שהגעתי לפארק Chapultepec שבקצה הדרומי שלהן והתחלתי להסתובב בו.

הפארק גדול מאוד ואפשר לבלות בו בכיף במשך יום שלום. מגיעים אליו מבקרים רבים והחיסרון היחיד מבחינתי הוא הכמות הגדולה מאוד של דוכני צעצועים ומזכרות שניצבים לאורך השבילים ועושים רעש רב ומפריעים במידה מסוימת לשלווה שאני ציפיתי לה בהסתובבות בפארק. חוץ מזה הפארק עצמו מקסים. יש שבילים וספסלים רבים, כרי דשא רחבים מאוד ואגמים קטנים וגדולים שאפשר לשות בהם בסירות פדלים שניתן לשכור במתחם.

מעבר לכך ניצבים ברחבי המתחם מבנים שונים שנבנו לפני הרבה שנים שהיום משמשים מוזיאונים.

מוזיאון האנטרופולוגיה הלאומי של מקסיקו

החלטתי לבקר במוזיאון האנטרופולוגיה הלאומי של מקסיקו שניצב מצפון למתחם, מעבר לשדרות הרפורמה שחוצות אותו. זהו המוזיאון הגדול ביותר ובעל מספר המבקרים הגדול ביותר במקסיקו. זהו מבנה מרשים מאוד שתוכנן ע"י האדריכלים המקסיקנים – פדרו וסקז, חורחה קמפוסנו ורפאל מיחארז בשנות ה-60 של המאה שעברה והוא מכיל מתחמים שונים שבכל אחד מהם מוצג חלק אחר בהיסטוריה של התרבויות המסו-אמריקאיות החיות באזור מקסיקו, החל משנות נידודיהן מאסיה למה שלימים יוכנה אמריקה לפני כ-20,000 שנה, דרך התהוות התרבויות הללו במרכז אמריקה ועד לכיבושים האירופאים באזור והשפעותיהם על החברות שצמחו כאן.

המתחמים תוחמים ביניהם רחבה גדולה שבחלקה פתוחה לשמים ובחלקה מחופה בחופה מרובעת גדולה מאוד הנתמכת ע"י עמוד גדול שמחלקו העליון זורמים מים כלפי מעלה כמו מפל. כשנכנסים למוזיאון ועוברים את הלובי הראשי חייבים לעבור קודם דרך הרחבה והמחזה של העמוד הגדול עם המים הזורמים יוצר רושם רב על המבקרים.

ישנם עצמים רבים ומרשימים והחללים הפנימיים מעוצבים בהתאם ואני ביליתי במוזיאון הזה במשך כמה שעות ממש כמעט עד לסגירתו לקראת 18:00 בערב.

בסמוך למוזיאון, בפינה הדרום-מזרחית בינו לבין הפארק, ישנה רחבה בה ניצב עמוד עליו מבצעים המקומיים את ריקוד המעופפים Danza de los Voladores, זהו טקס מקסיקני עתיק שבו חמישה משתתפים שאומנו לכך מטפסים על העמוד שגובהו 30 מטרים, ארבעה מהם קושרים את רגליהם בחבלים לראש העמוד והחמישי עומד במרכז ומחלל בחליל, אז בשלב מסוים לאחר כמה דקות של נגינה, ארבעת המשתתפים הישובים משליכים את עצמם מהעמוד ומסתובבים במעגלים בדרכם למטה עד שהם מגיעים לקרקע. אחר כך אחד המשתתפים יעבור בין הצופים ויבקש נדבות כי כמובן שהם צריכים להתפרנס איכשהו, הם לא מבצעים את הריקוד רק בשביל הכיף.

לאחר שצפיתי בטקס המשכתי להסתובב בפארק, ראיתי שממוקם שם מוזיאון נוסף שסיקרן אותי לבקר בשם מוזיאון רופינו טמאיו לאומנות עכשווית אך בשעה הזאת הוא כבר היה סגור וחשבתי שאולי יהיה נחמד לבקר בו בהזדמנות אחרת. מבנה המוזיאון לכשעצמו גם מעניין בעיניי – הוא מעוצב בצורה מדורגת ומזכיר מעין אדפצטיה מודרנית לפירמידות העתיקות שהקימו המאיה במקסיקו וקירותיו עשויים בטון חשוף, דבר שמרמז על התקופה שבה תוכנן – שנות ה-70.

מהפארק המשכתי צפונה  והסתובבתי שוב בין הרחובות בשביל לראות לאן הם יקחו אותי, הסתובבתי בחלקה הדרום-מערבי של שכונת Veronica Anzures. שכונת מגורים שקטה ורגועה, לא מעניינת במיוחד אך נעימה להסתובבות עם רחובות שמצטלבים אחד עם השני, דבר שמאפשר "להתגלגל" בשכונה מאוד בקלות. שדרות גוטנברג ושדרות Thiers מצטלבות בה במעין איקס ומקשרות בין השכונה לשכונות הסמוכות. חלק מהמבנים נראו לי מעניינים בגלל העיצוב האדריכלי שלהם שהיה מאוד שונה ממה שרגילים לראות בארץ אך זה מנקודת המבט שלי בתור אדריכל שמבקר בארץ זרה ודברים מהסוג הזה תמיד מעניינים אותי.

דרך שדרות גוטנברג הגעתי להצטלבות Melchor Ocampo – החלק המערבי של כביש הטבעת המהיר הפנימי שמקיף את האזור המרכזי של העיר. לאורכו הלכתי צפונה עד להצטלבות עם שדרות Ribera de San Cosmeדרכם הלכתי חזרה מזרחה לכיוון מרכז העיר. לאורך רחוב זה ישנם דוכני רחוב רבים מאוד, חלקם של צעצועים, ציוד לבית וחלקם של אוכל רחוב. נראה שרוב מי שמסתובב באיזור הזה הם דווקא המקומיים ופחות תיירים. בין מאכלי הרחוב ניתן למצוא – אמפנדאס, טורטות, גורדיטות ועוד, בעיקר דברים על טהרת בצק התירס שמטגנים במקום בשמן עמוק אז מחיידקים אולי פחות צריך לדאוג ויותר מכמויות השמן שמכניסים לגוף.

כאן ראוי לציין שנראה שהמטבח המקסיקני עשיר ומגוון מאוד גם כאומה וגם בכל מדינה ומדינה שמרכיבה אותה ושלה מטבח עם מאפיינים ייחודיים משלו. כאן במקסיקו סיטי אוכל הרחוב מאוד נגיש – ישנם בתי קפה ומסעדות רבים וגם בהרבה מאוד רחובות ראשיים יהיו דוכנים של מאכלים שונים. בכל דוכן בדרך כלל יהיו שני אנשים – אחד שיהיה אמון על הכנת המנות ואחד שלו יהיה צריך לשלם. פרט חשוב הוא שבהרבה מקומות ועל אחת כמה וכמה בדוכני הרחוב, לא יהיה ניתן לשלם בכרטיס אשראי ויש צורך להצטייד בכסף מזומן. בעוד שבבית קפה או דיינר מנה יכולה להגיע לל-200 פסו (כ-35 ₪) מנת רחוב שגם הרבה פעמים תהיה מאוד צנועה תעלה בין 20 ל-60 פסו (4-11 ₪), דבר שמאפשר לעבור בין כמה דוכנים ולזלול מנות שונות. הופתעתי לטובה בתור אדם שנמנע מאכילת בשר וחלב יחד או מאכילת בשר חזיר, שמנות בשריות הרבה פעמים יוגשו עם סוגי בשר שונים בהתאם למה שתזמין – כך תוכלו להזמין טורטייה שתכיל בשר בקר – Res, עוף – Pollo או חזיר – Puerco. בצד יהיו מגשים קטנים שבהם תוספות שונות שאנשים יכולים להוסיף עצמאית למנות שלהם כמו פירורי גבינה, שמנת וכמובן סלסה ירוקה או אדומה כי אי אפשר במקסיקו בלי חריף.

שמתי לב שדווקא בסיטואציות האלה שבהמתנה לאוכל או תוך כדי האכילה, התאפשר לי לתקשר מעט עם המקומיים שהיו מאוד מסבירי פנים וניסו להסביר לי כל מיני דברים על המנות שהיו זרות ולא מובנות לי בהתחלה (הכל בספרדית המוגבלת שלי מכיוון שרוב תושבי מקסיקו סיטי אינם יודעים אנגלית).

משדרות Ribera de San Cosme ממשיכים מזרחה לשדרות Mexico-Tenochtitlan דרך שכונת Hidalgo ואז בחזרה למרכז העיר, שם הסתובבתי עוד עד שפרשתי למלון וסיימתי את היום.

מוזיאון פרידה קאלו, שכונת הקויוטים, מוזיאון לאון טרוצקי ועוד

היום החלטתי לפקוד יעד שמאוד סיקרן אותי כשחשבתי לטוס למקסיקו – הבית הכחול – המוזיאון של פרידה קאלו במקסיקו סיטי, שנקרא כך משום שמדובר באחד הבתים שבו התגוררה שצבע קירותיו כחול והוא הוסב למוזיאון המוקדש לה ולעבודתה, והחלטתי שהיום יהיה היום לבקר בו.

אז בדקתי במפה היכן הוא נמצא – בשכונת דל כרמן בחלקה הדרומי של העיר, ממש מעבר Rio Churubusco – הצלע הדרומית של טבעת הכביש המהיר הפנימי שהזכרתי ביום הקודם. מאחר שזהו אזור רחוק יותר ממרכז העיר החלטתי שלשם אסע בתחבורה ציבורית.

התחבורה הציבורית במקסיקו סיטי מאוד מפותחת – ישנן מספר חברות אוטובוסים שעובדות בעיר כאשר בנוסף אליהן ישנה מערכת המטרובוס, שאלו אוטובוסים אדומים עם תחנות, רמזורים ונתיבים יעודיים משלהם, מה שמאפשר להם לנסוע בנפרד מיתר הרכבים בכבישים העמוסים של העיר וכך הפקקים שיש ברוב שעות היום אינם משפיעים עליהם כלל. חוץ מאוטובוסים ישנה גם מערכת מטרו של רכבות תחתיות מאוד מפותחת שנבנתה החלק משנות ה-80 ועד לשנים האחרונות, המורכבת מיותר מעשרה קוים החוצים את העיר לאורכה ולרוחבה ממש כמו שאנחנו מכירים באירופה (ושמנסים בשני העשורים האחרונים לקדם בירושלים ובתל אביב).

בכדי להתחיל להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית צריך לקנות את כרטיס המטרו המקביל שלהם לרב קו, בו ניתן להשתמש גם ברכבות הקלות וגם במטרובוס (באוטובוסים הרגילים יש לשלם במזומן אצל הנהג). בכדי לעשות זאת, ניגשים לכל אחת מהמכונות האוטומטיות הנמצאות בכל תחנת מטרו או אוטובוס, לוחצים על האפשרות של רכישת כרטיס, דבר שיצריך תשלום של 20 פסו כך שהכרטיס שתקבלו מהמכונה אוטומטית יכיל נסיעה אחת בעלות 5 פסו, לאחר מכן יהיה ניתן להכניס שוב את הכרטיס למכונה ולבחור באפשרות טעינה בכדי לטעון אותו בסכומי כסף נוספים. נסיעה במטרו מכל מקום לכל מקום תעלה 5 פסו, במטרו בוס הנסיעה תעלה בין 5 ל-10 פסו, תלוי במרחק (מזכיר ששקל שווה כ-5.6 פסו).

בחזרה לטיול – עליתי על המטרו בקו הכחול בתחנה הקרובה למלון שלי (כ-5 דקות הליכה ועוד 5 דקות התברברות עד שמצאתי את הכניסה לכיוון הנסיעה הנכון), לא צריך להמתין יותר מ-5 דקות לרכבת אלא אם כן ישנה תקלה כלשהי ונוצר עיכוב. הנסיעה נמשכה כרבע שעה לכיוון דרום לתחנה שממנה היה צריך ללכת כמה דקות לתחנה בה עבר אוטובוס שיש לו תחנה בסמוך למוזיאון. סה"כ לקח כ-50 דקות להגיע למוזיאון וכמה התאכזבתי כשראיתי את התור הארוך שנמשך ממנו לרחוב ועד לרחוב הניצב. כשניגשתי לכניסה התברר לי שיש צורך להזמין כרטיסים מראש וכל הכרטיסים נמכרו לכל הימים שבוע קדימה. ממה שהבנתי בעונות עמוסות כל הכרטיסים נמכרים גם כמה שבועות מראש. אז טיפ קטן: מוזיאון פרידה קאלו הוא יעד מבוקש ואם אתם רוצים לבקר בו תכנסו לאתר המוזיאון ותזמינו כרטיסים לפחות שבועיים לפני מועד הביקור שלכם. אז התאכזבתי אבל לא נורא, הסתכלתי קצת מבחוץ והמשכתי הלאה.

לחצו כאן להזמנת כרטיסים למוזיאון (הכוללים דילוג על התור).

הסתובבתי קצת ברחובות הסמוכים ואז הלאה ודרומה לשכונת Coyocan – הקויוטים, על שם זאבי הערבות הרבים שהיו בעבר באיזור. השכונה נראית כמו עיר קטנה משל עצמה שהתחברה עם השנים לעיר הגדולה של מקסיקו סיטי, יש בה מדרחובים וכיכרות נחמדות שאפשר לשבת בהן או להסתובב, כיכר מרכז עם קתדרלה ומבני ציבור, שווקים וכל מיני מוזיאונים קטנים שבאחד מהם ביקרתי – מוזיאון המוקדש לבובות הענקיות שהמקסיקנים מכינים לתהלוכות החגיגיות שלהם. זהו מוזיאון קטן וחמוד בו אפשר לראות כל מיני בובות כאלה וללמוד קצת על תהליכי הייצור ועל התפקיד שלהן בתרבות המקסיקנית, לא ביקור ארוך, נראה לי שתוך חצי שעה כבר הייתי מחוץ למוזיאון.

הסתובבתי עוד קצת בשכונה בין השווקים ובפארקים השונים – אחד מהם מוקדש לפרידה קאלו ובכניסה אליו ישנה פירצידה קטנה שבראשה יושב פסל בדמותה של פרידה ובהמשך במרכז הפראק ניצב פסל שלה עומדת לצידו של בן זוגה דייגו ריברה.

בדקתי במפות של גוגל אילו מוזיאונים נוספים ישנם באזור וראיתי שחלקה הצפוני של השכונה, קרוב מאוד לכביש הטבעת, נמצא הבית של לאון טרוצקי שהוסב גם הוא למוזיאון אז החלטתי לבקר גם שם. מהכניסה הראשית מגיעים למבואה של מוזיאון קטן המורכב משני חדרים – אחד מוקדש לביוגרפיה של לנין והשני לזו של טרוצקי כאשר מתוארים לאורך ציר הזמן מאורעות חייו ובמקביל אירועים שהתרחשו בעולם בכלל ובמקסיקו בפרט בנקודות זמן מקבילות.

ליד למוזיאון ניצב הבית ההיסטורי בו התגורר טרוצקי לאחר שגלה מברית המועצות למקסיקו והמבקרים במוזיאון יכולים להסתובב בו ולהתרשם מהאופן בו חי טרוצקי את חייו בגלות עד שהתנקשו בו.

מוזיאון נחמד ומוומלץ לחובבי היסטוריה אבל לא נראה לי ששווה לנסוע אליו במיוחד ונחמד לבוא רק אם כבר נמצאים באיזור הקרוב.

מכאן המשכתי מזרחה משום שראיתי במפה פארק יפני חמוד שסיקרן אותי לראות כמה הוא יזכיר לי את הפארקים שביקרתי בהם ביפן. עשיתי את הדרך ברגל כי רציתי להתרשם בדרך מהסביבה – המון רחובות קטנים עם בתים נמוכים של קומה אחת או שתיים, רובם בתי מגורים כשפה ושם ישנו בניין שמשמש חנות או משרד, מאוד שונה ממרכז העיר העמוס באנשים, רכבים ומבנים גדולים.

בדרך לפארק עצרתי במוזיאון נוסף שנקרא Museo Nacional de las Intervenciones – זהו מנזר עתיק שבו התרחש קרב גדול במלחמה בין מקסיקו לארה"ב באמצע המאה ה-19 ובשנות ה-80 של המאה ה-20 הוא הוסב למוזיאון אשר מגולל את התרחשות האירועים במלחמות השונות של מקסיקו עם מדינות שונות. במפלס התחתון המוזיאון מציג פריטים היסטוריים מהתקופה שהמבנה היה מנזר כמו ציורים של קדושים וכו' ולמעלה ההיסטוריה של המלחמות. כשהגעתי המוזיאון כבר היה לקראת סגירה כך שכמעט לא היו בו אנשים והדבר יצר אצלי תחושה מעט לא נעימה. אני מאמין שנעים יותר להסתובב במוזיאון כאשר יש בו עוד אנשים ובאופן כללי לא הייתי ממליץ לבוא במיוחד אלא רק אם נמצאים בסביבה ואם ההיסטוריה של מקסיקו מעניינת אתכם.

המשכתי בדרכי אל הפארק היפני – Parque Masayoshi Ohira. הפארק ממוקם בקצה המזרחי של שכונת Churubusco, אותה עברתי בדרכי משכונת Coyocan לכאן. זהו פארק חמוד עם כמה אלמנטים שנלקחו מהגנים היפנים כמו עששית אבן, אגם קטן שניתן לחצות בגשר קשתי אדום ושער טוריי אדום. הסתובבתי בו קצת והתיישבתי לנוח כמה דקות על אחד מהספסלים. יצא שבדיוק גם הגיעו כמה נערות בשמלות של נסיכות עם המשפחות שלהן לסשן צילומים לכבוד חגיגות הקינסיניירה שלהן – מעין חגיגת בת מצווה שחוגגות נערות מקסיקניות בהגיען לגיל 15. שוב – מומלץ לבקר רק אם נמצאים באיזור בהחלט לא שווה להגיע במיוחד.

מכאן כבר הצפנתי בחזרה במטרו להסתובבות לילית לאורך שדרות הרפורמה וברחובות נוספים במרכז העיר, כאן ראיתי שבאזור רחוב Tacuba ישנם כמה מבנים היסטוריים מרשימים שיהיה נחמד לבדוק בבוקר בשעות הפעילות. לאחר מכן חזרתי למלון.

יום אחרון במקסיקו סיטי – המוזיאון הלאומי לאומנות ומוזיאון סומאיה

לאחר ארוחת בוקר חריפה כמו תמיד, יצאתי צפונה מהמלון אל רחוב Tacuba, לביקור במוזיאון הלאומי לאומנות, מבנה היסטורי גדול מימדים ומרשים שנבנה בסגנון הניאו קלאסי של תקופת הקולוניאליזם הספרדי במקסיקו. במוזיאון ניתן לראות יצירות אומנות מתקופות שונות, ציורים ופסלים – חלקן עם אופי דתי ומציגות את ישו ודמויות אחרות המקודשות לנצרות, וחלקן יצירות שמציגות מאורעות משמעותיים מההיסטוריה של האצטקים והמאיה לפני ולאחר הכיבוש הספרדי. כמו כן ישנן גם יצירות מודרניות יותר של אומנים מהמאה ה-20 ותערוכות מתחלפות כשזו שהוצגה בזמן שביקרתי הוקדשה לעיצובים שונים של עיתונים וכרזות ישנים שהודפסו במקסיקו במאה ה-20. מומלץ לחובבי אומנות והיסטוריה.

אני חושב שהביקור שלי במוזיאון נמשך כשעתיים ומכאן לקחתי מטרו ואוטובוס אל מוזיאון סומאיה Museo Soumaya מוזיאון פרטי ללא מטרות רווח (כניסה חינם) שמעוצב בסגנון מאוד יחודי שמושך את העין ולא סתם הרבה אנשים שמבקרים בו ובסביבתו עוצרים להצטלם איתו. המוזיאון תוכנן ע"י אדריכל פרננדו רומרו ונקרא על שם סומאיה דומית ג'מאייל, אשתו המנוחה של המיליארדר המקסיקני ממוצא לבנוני קרלוס סלים חילו שתרם את הכסף לבניית המוזיאון שנחנך ב-2011. במוזיאון 6 קומות שכל אחת מעוצבת שונה בגלל העיצוב הקעור והספירלי של המבנה שלא מאפשר לכל הקומות להיות זהות ובכל אחת מהן יצירות אומנות מקסיקניות מתקופות שונות ומתחומים שונים כמו גם מיצב של מוצגים שהפכו להיסטוריים כמו כלי נגינה ישנים, כלי תקשורת ישנים ועוד. מומלץ בחום לבוא ולהתרשם גם מהתערוכות וגם מהבניין המיוחד מבפנים ומבחוץ. הסתובבתי בערך 3 שעות בין התערוכות.

כשיצאתי הסתבר לי שממש בסמוך למוזיאון עוברת מסילת רכבת ישנה שכבר אינה פעילה ושהוסבה לטיילת (נשמע מוכר?) אז החלטתי שאת דרכי חזרה לאיזור מרכז העיר אעשה לאורכו של הפארק. הפארק נקרא Parque Lineal Ferrocarril de Cuernavaca והוא נחנך ב-2017 והוא באורך של כ-4.5 ק"מ. לאורכו פותחו שביל אופניים, שביל להולכי רגל, נבנו ספסלים ונטעו עצים רבים. לאורך הדרך עוברים על פני מבני משרדים רבים, פה ושם יש פארק עם מתקני כושר או מגרש משחקים וישנם גם מתחמי מגורים מאוד גדולים שנראה שנבנו בעשור האחרון עם חנויות ובתי קפה בקומת הקרקע. באופן כללי כל האיזור מאוד עמוס בבניה חדשה וחלק מהמבנים עדיין בשלבי בניה. בסה"כ מאוד נהניתי מההליכה בטיילת ואני חושב שזה משלים יפה את הביקור בסביבת המוזיאון.

מכאן רציתי ללכת לאחד מהמקומות שבאיזור מרכז העיר מהם ניתן לקבל תצפית טובה על העיר לקראת שעת השקיעה. ישנם כמה מקומות אפשריים לשם כך:

מגדל Torre Latinoamerica שממוקם במרכז העיר ושניתן לראותו מהרבה מקומות באזור זה ושבראשו ניצב לוח דיגיטלי שמראה את השעה.

מרכז הקניות של Sears מול ארמון האומניות היפות שם גם ניתן לשבת בבית קפה הצופה לנוף.

מונומנט המהפכה שהזכרתי ביום הראשון לטיול ממנו ניתן לצפות ב-360 מעלות על סביבת שדרות הרפורמה והשכונות הסמוכות למרכז העיר.

טירת Chpultepec שנמצאת בפארק הגדול בו ביקרתי יומיים קודם לכן  ושממנה נשקף נוף לאיזורים הסמוכים לפארק.

בחרתי ללכת למונומנט המהפכה אז עשיתי את דרכי לשם, לצערי כנראה היתה תקלה במערכת המטרו אז יצא שבזמן שבמסלול הנגדי הגיע רכבת כל  5 דקות, בצד שבו אני הייתי התייבשתי איזה חצי שעה בתחנה עד שהגיע הרכבת שלקחה את הנוסעים הרבים שהצטברו בתחנה ונדחסנו לתוכה כמו סרדינים.

עד שהגעתי למונומנט השמש כבר התחילה לשקוע ומאחר שקודם רציתי לבקר במוזיאון שנמצא בבסיס המונומנט, עד שעליתי למעלה כבר לא נשארה הרבה ממנה אז חוויתי יותר נוף לילי מאשר יומי אבל גם כשכל האורות מהבניינים ופנסי הרחוב דולקים, הנוף עדיין מרשים. בנוסף ישנו בית קפה בראש המונומנט כך שאפשר לשבת ולהנות מקפה ומאפה באותה הזדמנות.

לאחר שמיציתי ירדתי בחזרה למטה, הסתובבתי קצת בשדרות הרפורמה ועשיתי את דרכי אל עבר התחנה האחרונה.

לטיול לקחתי איתי כמות בגדים שמספיקה לחמישה ימים כך שלפני שלא יהיה לי יותר מה ללבוש, הייתי צריך ללכת לעשות כביסה. באופן מפתיע, ביחס לגודלה של מקסיקו סיטי ולכמות האנשים שמתגוררים בה, לא מצאתי במפה הרבה מכבסות, לפחות לא כאלה שנמצאות קרוב למקומות שהסתובבתי בהם אלא יותר בשכונות המרוחקות, חוץ מזה רציתי למצוא מכבסה שבה אני יכול לכבס בעצמי ולסיים את כל התהליך באותו יום בלי לחכות 24 שעות או יותר בשביל שיחזירו לי את הכביסה ארוזה משום שביום למחרת כבר התעתדתי להמשיך ליעד הבא בטיול.

מצאתי מכבסה מתאימה בשם Lavalaux boturini שממוקמת בשכונת Doctores, דרומית למרכז העיר, לא קרובה אבל גם לא רחוקה. מומלץ להגיע בתחבורה ציבורית. העובדות לא ידעו לתקשר איתי באנגלית ואוצר המלים שלי בספרדית לא ממש כולל מלים שקשורות לכביסה אבל הן נעזרו בגוגל טרנסלייט והיו מאוד אדיבות ושירותיות ועזרו לי לתפעל את התהליך שבסופו של דבר לקח בערך שעה וחצי (כולל המתנה למכונות ולמייבש שיתפנו). מומלץ למי שצריך לעשות כביסה במקסיקו סיטי.

את הדרך חזרה כבר עשיתי ברגל בחזרה למרכז העיר ישר צפונה לאורך רחוב Eje Central Lazaro Cardenas עצרתי בדרך באחד מדוכני הרחוב לאכול גורדיטה – מאפה בצק תירס דק אותו פורסים לאחר הטיגון ומכניסים לתוכו סוגים שונים של בשר וכמה ירקות ורטבים. בזמן ההמתנה ותוך כדי הזלילה, יתר הנוכחים שהבינו שאני זר שאלו אותי מאיפה אני וכשאמרתי שאני מישראל קיבלו זאת בפליאה והתעניינו במצב בארץ ואני עשיתי ככל שביכולתי להסביר להם עם הספרדית הקלוקלת שלי. אחד מהם היה מאוד אדיב והציע להזמין אותי לשתות טקילה אבל סירבתי בנימוס. אז שתדעו שבסך הכל מהחוויה האישית שלי ישראלים מתקבלים יפה במקסיקו ולא נתקלתי מצד המקומיים בגילויי שנאה כלשהם.

מכאן המשכתי אל מרכז העיר, הסתובבתי שם עוד קצת וחזרתי לנוח במלון.

בסה"כ נהניתי מאוד במקסיקו סיטי, אני חושב שבהחלט כדאי לבקר בה ולשהות בה בין 4 ל-7 לילות כי יש המון מה לראות, אם לא הייתי מוגבל בזמן והייתי מודע לכמה דברים ומקומות אפשר לבקר בהם הייתי נשאר בה עוד 2-3 לילות ומבקר בעוד מקומות שלא הספקתי לבקר בהם כמו למשל:

• המוזיאונים האחרים במתחם Chapultepec
• הבזיליקה הגדולה של סנטה מריה והמוזיאון הסמוך לה Basilica de Santa Maria de Guadalupe
• מתחם האוניברסיטה בדרום העיר University City

ממקסיקו המשכתי לאואחקה.
על המשך המסע תוכלו לקרוא בפוסט הבא שיעלה בימים הקרובים.